בכל שנה כשקיבלנו תעודות, אמא שלי לקחה אותנו לאכול במסעדה המרוקאית במרכז אורן שבשכונה ד'….

בכל שנה כשקיבלנו תעודות, אמא שלי לקחה אותנו לאכול במסעדה המרוקאית במרכז אורן שבשכונה ד'. נסענו שלושתנו בשני אוטובוסים לצד השני של העיר. זו הייתה מסעדה קטנה ופשוטה. בעל הבית, כרסתן קירח, הגיש לכל אחת צלחת זכוכית עמוקה ומענגת של קוסקוס צבעוני וטעים טעים עם ריח של בית שלא הכרנו.
*
אמא שלי אמרה לי תמיד: "לא משנה לי איזה ציון תביאי, רק בבקשה אל תרדי מ70 ". הייתי ילדה טובה ובדרך כלל לא אכזבתי.
*
אני זוכרת היטב את החולצה החגיגית שלבשתי ביום הראשון של כיתה א. היא הייתה בצבע שמנת עם כפתורים כחולים אבל לא שטוחים, בולטים כאלה, ושני כיסים בצדדים למעלה. אני חושבת שהיו לאורכה פסי בורדו דקים. אולי לא. חבל שאז עוד לא היה וינטג'.
*
הייתי הילדה היחידה בכיתה א' עם ילקוט בד מרובע עם שני לחצנים מחזירי אור אדומים וסימטריים לפתיחת התיק. הרגשתי מאוד מתקדמת. לכל השאר היו עדיין תיקים מעור, עם שני לחצני מתכת. בכיתה ב' תיקי בד כבר היו סטנדרט. בכיתה ו' נסענו במיוחד לתל אביב לקנות ילקוט ג'ינס זרוק ומגניב. זה כבר היה כמו של כולם, אז לשם בידול עצמי רקמתי עליו דוגמאות קטנות בחוטים בצבעי פסטל והרגשתי קצת מיוחדת.
*
לא הייתה לנו תלבושת אחידה. ביסודי היינו צריכים לבא עם חולצת ספורט כתומה עליה התנוסס הסמל של בית הספר רק ביום של שיעור ספורט. בתיכון רק למקיף א' הייתה תלבושת אחידה, חולצת צווארון מכופתרת בצבע תכלת. חבל שאז עוד לא היה וינטג'.
*
בתיכון היה לי משעמם ורוב החברים שלי מהצופים היו בתיכונים אחרים, אז הברזתי מלא והסתובבתי ברחבי העיר בינהם.
כשכבר הגעתי לכיתה פיטפטתי המון וציירתי לילדים שישבו לידי לפי תור קעקועים של סנופי שוכב על הגב שלו על הבית שלו על הזרוע שלהם. המחנך שלי שגם לימד אותי תנ"ך עשה איתי הסכם, שאני לא אגיע לשיעורים שלו ובתמורה שהוא יתן לי מגן 75, אחרי התמקחות, הוא אישר 80 ולחצנו יד.
*
כשביקשתי בכיתה י' לעבור מ4 יח' מתמטיקה ל3 יח' הרגשתי כשלון. בבגרות קיבלתי 98. היום אני חושבת ש98 ב3 עדיף על 72 ב4, ובכל מקרה משתמשת במחשבון.
*
כשלמדתי לבגרויות התאהבתי בביאליק. כשאף מורה לא נגע לי בשירים שלו, הם היו כל כך יפים. הייתי יושבת עם הספר הגדול הכחול שהיה לנו בבית וקוראת גם את השירים שלא היה צריך לבחינה.
*
התחלתי את 12 שנות הלימוד שלי בכיתה א'1. עם השנים הדרדרתי עד שהגעתי ל- יב' 17.
*
הילדים שלי סיימו היום את שנת הלימודים. מעניין מה הוטבע בהם ממנה. מעניין מה יזכרו בעוד 30 שנה.
*
בהשראת Bella Sapir תפסתי טרמפ על היום הזה והכנתי לילדים שלנו תעודות מאבא ואמא, המרעיפות עליהם דברים טובים, כאלה שלפעמים נדחקים ולפעמים אנחנו שוכחים לומר בלופ היומיום המתיש.

בערב חילקנו להם את התעודות במסעדה מרוקאית שעיצב איזה מעצב פנים. מלצרית יפה הגישה לנו קוסקוס בטאג'ין חרס כבד. שמחתי שיכירו קוסקוס אמיתי ולא רק כזה משקית שמוכן תוך 5 דקות. מזל שהיו שם גם שניצלונים במנות ילדים וגם קטשופ וגם סופלה שוקולד לקינוח.

~~~
פינת התודה: ל מאיר גולדברג על שקרא ראשון ונתן עצות טובות ומילים חכמות

 

 

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה