בנא הבוקסרית מתה לפני בערך שנה….

בנא הבוקסרית מתה לפני בערך שנה. הוטרינר אמר שמשהו כנראה עקץ אותה. יומיים היא גססה ולבסוף סיימה את חייה על שולחן הטיפולים.

היא הייתה הכלבה הראשונה שמתה ברחוב שלנו. רחוב קצר בקצה של העיר שבסופו גבעות כורכר פרוסות דרומה. רחוב של עשרה בתים. חמישה מכל צד.

אחרי איזה חודשיים אליאן שלנו חלתה מאוד. בסוף הניתוח אמרו לנו בבית החולים שהיא תחיה עוד קצת. אמרו שאולי כמה חודשים. רופאה אחת אמרה שהיא מכירה כלבה במצבה ששרדה אפילו כמה שנים.

אחרי שלושה חודשים בלילה שקט ועצוב אחד היא הפסיקה באופן הדרגתי לנשום. דורדור קבר אותה בפינה של הגינה לפני שהילדים התעוררו.

שבוע אחרי שאליאן מתה ג'ונסון נדרס. גיבור ואליאן, אבל בעיקר גיבור לא כל כך סבלו אותו. הוא ושיפרה תמיד התנפלו באמצע הטיול שלהם על השער שלנו והתחילו לנבוח ואז גיבור ואליאן התעוררו בפתאומיות נונשלנטית מהתנומה שלהם והתנפלו על השער מהעבר השני ונבחו עליהם חזרה. כל הרחוב רעד מהנביחות של ארבעתם ומהשער שנטרק עשרות טריקות פח קטנות ומטרידות. אפשר היה רק לדמיין את כל הקללות שהם קיללו שם בכלבית, עד שאחד מהבעלים של אחד מהצמדים הצליח להשתלט עליהם ולחדול אותם, או עד שאיזה חתול עבר ברחוב ושיפרה וג'ונסון שכחו את ה-משימה של הלייף שלהם, ורצו לעבר החתול בנסיון חיסול כושל.

הבית של המשפחה של ג'ונסון הוא הבית האחרון ברחוב, אז קברו אותו בגבעות, שזה ממש קרוב.

עכשיו שיפרה נשארה לבד וגיבור נשאר לבד. כשהם נפגשים יש הרגשה שהם כבר לא שונאים אחד את השניה כל כך.

רוקי גר ממש מולינו. כל טיול שלו התחיל בביקור מול השער שלנו ונביחות הדדיות מול אליאן. הם מאוד אהבו את המשחק "מי מפסיק לנבוח ראשון". כששמנו לב שמזמן לא נצפה, שאלנו את הבעלים שלו מה איתו והוא סיפר שהוא מת. היה כבר זקן. אמר שחמשת הילדים שלו לא מתאוששים. בעיקר הילד הקטן. זה עם תסרוקת המוהיקן שקיבל לא מזמן רישיון.

ערב אחד כשהיה עוד קריר ישבתי בגינה על כריות ריהוט הגן הישן שגיבור לעס להן את הריפוד (כלב בן כלב!) וחישבתי את ספירת המלאי הזאת שכתבתי כאן למעלה. עברתי בדמיוני בית בית ברחוב וסקרתי את הנתונים. ספרתי את מצבת הכלבים שהתדלדלה לאורך השנה וערכתי מעט סטטיסטיקות וגרפים דמיוניים שהתייחסו לסיבות למוות, ממוצע הגילאים ועוד נתונים שסוף יום הוא זמן טוב להתייחס אליהם.

באמצע ניתוח הנתונים קלטתי שעוד כלב חסר. הכלב הלבן הענק והזקן של האיש הלבן הענק והזקן שמעולם לא ידעתי איך קוראים לאף אחד מהם. הם נהגו לשבת יחד בפתח הבית ימים שלמים ולהביט אל הרחוב, האיש על מדרגת מפתן הדלת והכלב על הרצפה לצידו. לכלב היתה נביחה הכי נמוכה ששמעתי בחיים. הבעלים בגופיה לבנה מתוחה על בטן עגולה נבח גם הוא מפעם לפעם על איזה ילד שעבר ברחוב, או על מישהו שחנה לו קרוב מידי לשער או על אישתו.

חשבתי לעצמי שלמרות שהוא היה די מנותק מהחברה, הוא היה די חמוד הכלב הגושי הזה, ופתאום קלטתי שגם הבעלים שלו חסר.

בחודשים האחרונים הרחוב שלנו נהיה רחוב די שקט, מידי פעם שומעים אמבולנס שמגיע לבית החולים הסמוך, או שליח של פיצה על טוסטוס. פעם בשבוע בערך שומעים את אליאן נובחת ולפעמים את ג'ונסון עונה לה מרחוק.

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה