הילדים שלי נולדו לאמא באר שבעית ולאבא ירושלמי, ובהעברה בין דורית מסורתית ופוסט פסיכולוגית, בדיוק כמונו, הם…

הילדים שלי נולדו לאמא באר שבעית ולאבא ירושלמי, ובהעברה בין דורית מסורתית ופוסט פסיכולוגית, בדיוק כמונו, הם.. איך לומר בעדינות, לא כל כך.. סובלים ים.

כילדה באר שבעית שבילתה כל שבת קיצית בבריכה של מלון נאות מדבר, שהיום יש עליו את הקניון הכי גדול במזרח התיכון, ניחוח הכלור נעים לנחירי כמו ריחו של או דה קולון משובח.

שלא תבינו, אני מחבבת את הים. הוא כל כך יפה ומסתורי. המפגש בינו לבין החוף מייצר מתח ודרמה ההולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים עם סוף פתוח ועלום ועם זאת מרגיע וידוע מראש.

אבל כמה דברים איני מבינה. בחיי, לא צינית, לא באה ליצר התנגדויות וסינגורים, או חלילה לפלג את עמנו למחנות בסגנון אוהבי ושונאי חורף או כוסברה. בחיי שאני פשוט לא מבינה כמה דברים:

אם אפשר לאכול אבטיח חתוך נקי, קריר ומתוק, למה לאכול אותו חמים ומתובל בחול?

אם אפשר לשחות בהנאה ובשלווה הלוך ושוב על פי נוהל ליניארי ושיטתי, למה להילחם במערבולות אלימות שכל משאלתם היא להמית אותי ביסורים?

אם אפשר להשתכשך במים תכולים וזכים ולצלול דרכם אל צעצוע הפלסטיק או טבעת היהלום שנפלה אל הקרקעית, למה להכנס מרצון חופשי למי מלח עכורים כמי נחל הקישון ושורפים בעיניים כסחוג תימני ירוק?

אם אפשר לשבת על כסא נח על הדשא, למה לסחוב כל הדרך מהאוטו בחום, ולשבת על מחצלת שנשארה מטונפת בבגאז' מאז הקמפינג האחרון דאשתקד?

אם אפשר לחטא את הגוף ולחמצן את השיער שהבלונד שלו כבר לא מה שהיה פעם בכלור טהור, למה לטנף את הרגליים עם זפת שחורה ודביקה, ולמלא אט אט וביסודיות כל חריץ ונקב בגוף בערמות של חול?

אם אפשר להכנס הביתה ישר מהאוטו ככה בלי איומים והגבלות והיסטריה, פשוט להכנס, למה אני שואלת, להכניס את כולם מהדלת האחורית כמו משרתים, לאיים עליהם שאם יגעו במשהו סופם קרב, שילכו על קצות האצבעות של רגל אחת בלבד, שיעשו חישוב אלגוריטמי של הדרך הקצרה ביותר למקלחת, שיחכו יפה בתור ליד הדלת (קרוב קרוב לדלת) מבלי לזוז כדי לא להתפורר על הרצפה, ובסוף אחרי כל זה איכשהו כל הבית והמיטות מרגישים בכל זאת כמו ארגז חול?

אם אפשר להתחרות ולהשתובב עם רובוט צהוב וידידותי המרחף כמו רקדן על הקרקעית במרחק שני מטרים תחתי, למה לחכות לכריש שתיכף יעלה מן המצולות לכרות לי רגל ולמלא את כל החוף בשלולית דם עצומה כשילדים תמימים וזכים צופים במחזה הנורא שיגרור אחריו פוסט טראומה לטווח ארוך עם פלאשבקים שלא יצאו להם מהראש גם אחרי שלל טיפולי CBT ו EMDR ועוד כל מיני כאלה שעולים 400 ש"ח לשעה (באיזור השפלה. בת"א מינימום 650).

שלא תחשבו, בחיי שאני אוהבת ים.
מהספסלים לאורך הטיילת אוהבת ים.
גם מהמסעדה חובבת ים מושבעת.
מחלון הקומה ה32 של מגדל משרדים גבוה, משוגעת על ים,
אבל הכי הכי על גבי גלויה בה מצולמים דקלים מכופפים בקשת קלה, אני פשוט
משוגעת
על
הים

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה