הכרתי אותו בבריכה בפסטיבל ערד. מיד קלטתי שמעבר לחצ׳קונים (ואני מדברת על הרבה חצ'קונים), הוא חכם ומצחיק בדיוק כמו שאני אוהבת….

הכרתי אותו בבריכה בפסטיבל ערד. מיד קלטתי שמעבר לחצ׳קונים (ואני מדברת על הרבה חצ'קונים), הוא חכם ומצחיק בדיוק כמו שאני אוהבת.

היינו נוסעות אוסי ואני לבקר אותו ואת אייל (שגם אותו הכרנו באותו ערב מול משינה או פורטיס) בחולון והם היו באים לביקורי גומלין בבאר שבע.

דיברנו הרבה בטלפון. במחשבה שניה אני מניחה שאני דיברתי והוא הקשיב או עשה את עצמו ולמעשה כתב סטטיסטיקות למשחקי כדורסל בעמוד האחורי של איזו מחברת עם משבר זהות. התקשרנו בעיקר בערב ובסופי שבוע, כשהשיחות היו זולות. לפעמים סתם שתקנו משני עברי הקו או צפינו יחד בנפרד בטלויזיה וגם זה היה נעים.

הכי הרבה התכתבנו (מכתבים אמיתיים עם בול). המכתבים שלו היו כל כך מצחיקים. כל מי שקרא אותם (ורק אני קראתי אותם) ידע שיום אחד הוא יהיה תסריטאי גדול. עד היום אני שומרת את כולם. הוא טוען שאמא שלו זרקה את שלי. אני מאמינה לו למרות שאני יודעת שהוא משקר.

הוא ענה ללא ספק להגדרה הידיד הכי טוב שלי, וכשכולם הלכו לראות את הסרט "כשהארי פגש את סאלי", וצמד המילים "חברות אפלטונית" היה באופנה, אנחנו היינו גאים להדגים אותו.

אחרי הצבא כשטיילתי במזרח , הודיעה לי אמא שלי באחת מהשיחות השבועיות שניהלתי מאיזה תא טלפון מצחין באיזה גסט האוס מטונף, שהוא בדרך אלי. הייתי מאושרת.
חודש טיילנו יחד בהודו. הילדים ההודיים הלכו אחרי החלילן מחולון ואחרי קסמי הקלפים שעשה להם.

בעידן ללא נייד ואינטרנט, הפצנו שמועות שהמצאנו על דברים שקורים בארץ, ובדקנו אילו מהן יחזרו אלינו במקום אחר.

ניסינו להתעורר במשך מספר בקרים ליוגה בזריחה. כל בוקר אמרנו ביחד "שלוש ארבע ו…" לפחות חמש פעמים וחזרנו לישון.

***
הוא פרח מאוחר. כשהתחיל להתעניין בבחורות, והבנתי שזה עלול להביא לקיצו של הקשר ביננו. רקחתי מזימה עם תוכנית פעולה מדורגת ומסודרת כמו מבצע צבאי. הבנתי שזה הסיכוי היחיד שלי.

ידעתי שהלבנבן אוהב שחומות אקזוטיות, אז התחלתי לחפש. במשך חודשים התישבתי ליד אתיופיות באוטובוס, התנגשתי במזרחיות ברחוב, הלכתי לכל המימונות שהזדמנו לי באותה שנה, והתיידדתי אפילו עם ברזילאית. ניהלתי אין סוף סמול טוקים עם בחורות נחמדות במטרה אחת ברורה.

כשהיא הגיעה ידעתי שמצאתי את האחת. עבדנו יחד כרכזות במחנה נוער בצפון וחלקנו במשך חודש את החדר. היא הייתה תימניה יפהפיה שנונה וחייכנית. היה לה רק חיסרון אחד, שבצבא הייתה קצינת חינוך, טיילנית כזאת, והוא כל מה שעניין אותו זה לשבת בבית מול המחשב, אבל חוץ מזה הכל היה מושלם וידעתי שהכל מתקדם לפי התוכנית.

השלב החשוב הגיע: "מבחן הנאמנות הנשית". לאורך חודשים בחנתי אותה מבלי שהבינה שהיא למעשה נמצאת בהליך מיון וסינון קפדני. הצבתי אתגרים כדי לגלות האם אני יכולה לסמוך עליה:
התקשרתי כאילו אני במצב חירום, היא הגיעה.
ביקשתי להכיר חברה טובה שלה, פירגנה והזמינה את שתינו לקפה.
הערתי לה על זוג נעלים שנעלה (מהממות אגב), קיבלה את הביקורת בסבבה.

לאחר שעברה את המבחן בציון גבוה ביותר, הכרתי בינהם.

כמובן שהוא התאהב בה מיד. ידעתי, מכירה אותו. איתה היה קצת יותר קשה, אבל לא נשברתי. עשיתי את המאמצים ונקטתי בפעולות הנדרשות כי משימה זו משימה.

אחרי שנה וחצי בחינה שלהם הם הודו לי בפני כולם על השידוך. זה בכלל לא עניין אותי. כל מה שחשבתי עליו זה שעכשיו אני יכולה להיות רגועה, שום מכשפה רכושנית לא תיקח ממני את הידיד הכי טוב שלי.

היום יש להם ארבעה ילדים מהממים, Sara Peri אהובתי התגלתה כאמ-אמא של כל הפולניות ולשלומי יש היום יומולדת.

לסיכום: Shlomi Peri, אם עוד פעם תקנא באחרים שאני כותבת להם פוסט מתנה, אכתוב עליך סיפור הרבה יותר מביך, עם פערים בין מציאות לדמיון שיכאבו.

מזל טוב!!

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה