יום אחרי שעברנו דירה, גיבור (שהיה עדין חסר שם) נדבק אלינו וביקש להיות הכלב שלנו….

יום אחרי שעברנו דירה, גיבור (שהיה עדין חסר שם) נדבק אלינו וביקש להיות הכלב שלנו. מרוב רעב, הוא אכל זיתים רקובים שנשרו מהעץ על המדרכה, והטינאייג׳רית הרי תמיד רצתה כלב חום קטן וקצוץ שישן איתה, והוא באמת היה חמוד מאוד. לא יכולנו לסרב לו.

מהר מאוד שכחנו כמה הוא חמוד, וחלק מבני המשפחה התחילו להגיד לו "גיבור אתה מטומטם" ומאחורי הגב אמרו עליו שהוא זוכר רק שבע דקות אחורה. אז לחשתי לו כמו בשיטה הזו של העצמת הילדים "גיבור, אתה גאון, אל תקשיב להם". הטינאייג׳רית החליטה מהר מאוד שלישון עם כלב זה בכלל דוחה.

היחידה שהתייחסה אליו וטיפחה אותו ושיחקה איתו ושמרה עליו כשאכל מהקערה בפינה של המטבח הייתה אליאן הכלבה הטובה שהייתה איתנו אז כבר איזה 7 או 8 שנים.

היא אימצה את תפקיד האם והוא התמסר. הוא היה נדבק אליה ומנג'ס לה, ולה כמעט תמיד הייתה סבלנות לשטויות שלו. לפעמים היא הייתה גוערת בו ונושכת לו את האןזניים. לפעמים היה יורד לו מלא דם. עד עכשיו יש לו מן פיצולים בקצה של האוזניים.

גם כשהחתול שהיום הוא כבר נמר וגם כשהגורה הג'ינג'ית המטורללת הגיעו כל אחד בעיתו, היא אימצה אותם ודאגה לכולם שיאכלו ושלא ילכו רחוק מידי, ושיתנהגו יפה ובאופן כללי שיהיה סדר ומשמעת בבית, אבל עם הרבה אהבה.

*

זה היה לפני שנתיים אם אני זוכרת נכון, שאליאן והכתום התחפשו בתחפושת משותפת ללוחם עוקץ ולכלבה שלו. הוא אמר שלמרות שהיא לא רועה בלגית זה לא נורא. גיבור התחפש לגיבור על, אבל הגלימה כל הזמן הסתובבה ונפלה קדימה והסתבכה לו ברגלים.

השנה תכננתי להכין לשני הכלבים תחפושת של בובת TY עם עיניים גדולות. רציתי גם לחתולים אבל ידעתי שרק הכלבים ישתפו פעולה עם השטויות שלי.

בלילה שלפני הלילה שלפני פורים, כשכל התחפושות וההפתעות לגמדים/ ענקים ומשלוחי המנות לילדי ולילדות הכיתות השונות, ולחייילים ולחיילות ולקשישי ולקשישות השכונה ולמורים ולמורות היו מוכנים ומוכנות, אליאן גנחה כל הלילה. לא ידענו אם היא סובלת כי היא לא אמרה, אז דורדור ישב לידה ודיבר איתה על כל מיני נושאים כדי להעביר לה את הזמן.

כשהתחיל להפציע היום התלבטנו אם להביא וטרינר ואם בכלל להרדים אותה כבר, שכן לפני שלושה חודשים אחרי הניתוח והביופסיה כבר הכינו אותנו לזה שלא נשאר לה המון זמן.

לא נדרשנו להתלבט הרבה זמן כי בחמש וחצי בערך היא האטה נשימה ובאלגנטיות אצילית ושקטה היא מתה.

דורדור שתה בשקט את הקפה של הבוקר, וקבר אותה בחצר עוד לפני שהילדים התעוררו. מזל שירד מלא גשם יום לפני והאדמה הייתה רכה מאוד.

*

בסוף גיבור התחפש לבד לבובת עיניים גדולות. לא רציתי לקחת ממנו את שמחת החג. חשבתי שבמצבו זה חשוב לשמור על שגרה.

הסנדביץ׳ טוען שטוב שגיבור ראה את כל מה שקרה עם אליאן. הוא אומר שכשהכלבה הייתה בבית חולים ונעלמה לו ליומיים, הוא היה בלחץ וחיפש אותה כל הזמן כי לא הבין מה קרה, אז טוב שעכשיו הוא לא נותר ללא תשובות.

הכתום טוען שבכלל לא מעניין את גיבור שאליאן לא נמצאת.

אמא שלי טוענת שרואים שהוא עצוב, אבל אי אפשר לדעת כי הוא לא אומר.

אני מקווה שהוא זוכר רק שבע דקות אחורה.

*

היום לקחונו הכתום ואני את גיבור לטייל בגבעות הירוקות והפורחות כי נראה היה שמשעמם לו והחתולה הג'ינג'ית לא מבינה מה הוא כל הזמן מנג'ס לה, אז היא עושה לו גב למעלה ורעשים של סירנה או בורחת ממנו.

במהלך הטיול הייתה עלינו מתקפת של מליוני פרפרים. זה היה מפליא ומפעים. חשבתי לעצמי שאם זה היה ארבה, וואי וואי, איזה רעש היה בתקשורת. אנשים לא היו יוצאים מהבית, אבל המיתוג של הפרפרים כל כך טוב שלאף אחד לא משנה שהכנפיים היפות המרפרפות מסתירות חרקים די מגעילים.

טוב שבא האביב. הוא תמיד מביא איתו שמחה.21

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה