כנס הסופרים והכותבים בו השתתפתי היום כמקשיבה וגם כמוקשבת עשה לי חשק לכתוב פוסט על חשיפה….

כנס הסופרים והכותבים בו השתתפתי היום כמקשיבה וגם כמוקשבת עשה לי חשק לכתוב פוסט על חשיפה מבלי להיחשף, אבל זה אוקסימורון ותכלס אני לא אמיצה מספיק, ועכשיו כבר יום ה' בערב והפוסט אמור לעלות בשעות הקרובות, וזה קצת לא רציני להתייחס כך לנושא כל כך עמוק ומורכב.

אי לכך אציף כאן כמה התחלות של מחשבות שחשבתי היום ואני סומכת עליכם ועליכן שהן יתנו לכם השראה וחומרים לתגובות, או שיתנו לי בסיס לפוסט עתידי שאכתוב כשאהיה גדולה.

התחלה של מחשבה ראשונה שעלתה לי בהרצאה של Roni Gelbfish החכמה והמצחיקה היא מחשבה על חשיפה ואסתטיקה. בדר"כ ברשתות החברתיות אנשים חושפים נקי וחיובי. כולם יפים עם הילדים בין כלניות או מחובקים עם בני או בנות זוגם ומרימים כוסות לחיים. גם אצלי אני מודה, אין סחלה ואין חשיפות מזוהמות. אני משתפת בדר"כ בסיפורים מצחיקים וכיפיים. הכי שלילי שלי זה סיפורים אפורים ובנאליים. ת'אמת, מעטות הפעמים בהן תיארתי רגעים פחות יפים או כואבים. אני תוהה.. האם חשיפה נקייה ואסתטית היא בכלל חשיפה?

בהרצאה של Sagit Emet המוכשרת והטובה התחילה לי עוד מחשבה על מסכים שמסתירים אנשים ומונעים חשיפתם. מה שמעניין במסכים האלה הוא שהסביבה היא שמייצרת אותם, וגם אם האדם המוסתר רוצה להיחשף הוא מתקשה כי על המסך שלו כתוב באותיות ענקיות בבולד "קשיש" או "ערבי" או "אדם עם מוגבלות" או "בלונדינית". שגית סיפרה שהאשכנזיוּת הבלונדינית שלה הסתירה פעמים רבות אותה ואת הסיפור האמיתי שלה. אני מכירה את זה היטב. לכי בקשי מלגה ללימודים אקדמיים כשאת אשכנזיה בלונדינית. אני תוהה…כמה זמן אחרי מפגש עם אדם שיש לפניו מסך כזה הוא מצליח להרים אותו ולחשוף את מי שהוא?

בהרצאה שלי דיברתי על הדילמות שמעלה בקרבי הכתיבה, ועל המתח שבין חשיפה לבין שמירה על פרטיות. סיפרתי על אנשים שחווים אותי כחשופה מאוד כאן בפייסבוק, ומנגד על כמה שאני מרגישה שאני בכלל לא חשופה ומאוד שמורה ואפילו דיסקרטית. Galit Ackerman-Barash הנהדרת שהיא מורה להרצאות שאלה אותי אם בתמונת הפרופיל שלי, הילדה המצולמת היא אני. תמיד חשבתי שהתשובה ידועה, ושזה ברור שזו דרכי להסתתר, אבל מאוחר יותר היא רמזה לי ככה בקטנה שהיא לא בטוחה שזה עניין של חשיפה/ אי חשיפה, ושלחה אותי לתהות…. למה באמת אני בוחרת לא להיחשף, שלא לומר להסתתר בְה-תמונה שהיא ה-פרונט שלי בעולם הדיגיטלי חברתי, ולמה אני כמעט לא מפרסמת צילומים שלי?

אמרתי עכשיו לעורכת הדמיונית שלי שמזל שעשיתי אתכם תיאום צפיות בתחילת הפוסט ושהכנתי אתכם שהוא יהיה גולמי כזה, אולי קצת שטוח, בטח לא עמוק. היא הרימה את הגבה השמאלית שלה (היא לא יודעת להרים את הגבה הימינית, רק את השמאלית), ועיקמה את הפרצוף בזלזול.

בתמונות: חשיפה!!
1. למעלה תמונה חושפנית שלי מרצה, ומאחוריה על המסך תמונה מגה חושפנית שלי כקצינה סובייטית
2. הקדשה מרגשת שכתב לי סופר שניגש אלי בסוף ההרצאה ונתן לי ספר שלו במתנה.
3. תמונה שצילמתי הבוקר בחניון. יש לי אוסף של כאלה שבלעדיהן כבר מזמן האוטו שלי היה הולך לאיבוד. אם זו לא חשיפה, אני לא יודעת חשיפה מהי.

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה