כשהייתי ילדה רציתי מלא תשומת לב. אני לא מיוחדת, אני יודעת….

כשהייתי ילדה רציתי מלא תשומת לב. אני לא מיוחדת, אני יודעת, כל ילד וילדה רוצים תשומת לב. אבל יש לי הרגשה שרציתי קצת יותר.

הייתי ילדה ונערה דומיננטית. גבוהה, בלונדינית (בבאר שבע!), נשמעתי, צעקתי, בלטתי, דיברתי, הבעתי דעה, הובלתי, שרתי, ניגנתי, הדרכתי, התנדבתי, הפגנתי ובתמורה לכל זה קיבלתי תשומת לב. ככה לפחות חשבתי.

עם השנים התבגרתי, התחזק בטחוני בעצמי והבנתי שאין קשר בין מדד הצרידות בחזרה ממחנה קיץ למדד היחס שאקבל. נהייתי פחות רועשת ויותר מאופקת אבל לא הפסקתי לדבר. כשמצאתי לפני 28 שנים את Daphna Galor נדהמתי שיש מישהו שמדבר יותר ממני. מאז אני לא נותנת לה ללכת (והיא מנסה).

כשנולדה בתי הבכורה אחרי שצעקתי הרבה שעות בחדר הלידה, השתתקתי.

השתתקתי יחסית לעצמי כן? אני עדיין דברנית, אבל אם הייתם רואים אותי בסרטון ה"לפני" ובסרטון ה"אחרי" הייתם מבחינים בהבדל. אני חושבת שפשוט נדרשו ממני כל כך הרבה אנרגיות במעבר מעצמוניות להורות (שתוך שש וחצי שנים הפכה להורות לארבעה) שמקור האנרגיה הזמין עם השפע והיתרות הרבות ביותר, הדיבור, נתרם למאמץ הכללי.

בגיל 40 התחלתי לכתוב. כאן בפייסבוק. רק בפייסבוק. כנראה זו דרכי לדבר מלא בשקט ולקבל ים תשומת לב.

*
כשהטינאייג'רית שלי הייתה קטנה (נגיד בת 6, מקס 7, אבל תכלס כבר הייתה טינאייג'רית הרבה לפני), היא אמרה לי פעם "אני ילדה שחושבת שהיא מקבלת הכי פחות תשומת לב בבית, למרות שאני מקבלת הכי הרבה תשומת לב בבית".

*
בסקר מעמיק שערכתי אתמול בקרב בני הבית, שאלתי האם ילדים ומבוגרים זקוקים לאותה מידה של תשומת לב. כולם קבעו פה אחד (כולל הדורדור האב) שברור שילדים צריכים יותר. הופתעתי מאוד, אני חייבת להודות.
הסנדביץ', שבכל פעם שהוא יוצא מהמחשב אל עולמנו הוירטואלי אנחנו נזכרים שהוא נער חכם ורגיש במיוחד, אמר לי: "אמא,(ועצר לשניה) את (עם מן הדגשה על המילה 'את') צריכה תשומת לב באותה מידה בה ילדים צריכים תשומת לב, אבל כדאי שתדעי שרוב המבוגרים לא כמוך".
אני בטוחה שהם טועים.
אני בטוחה, ולא תשכנעו אותי אחרת, שכל אחד ולא משנה באיזה גיל זקוק להתייחסות ניכרת, התעניינות מיוחדת, התמקדות ופוקוס בו ברגשותיו בעשייתו.

*

יום הולדת הוא יום בו חתן או כלת האירוע ניצבים במרכז וכולם עומדים סביבם ונותנים להם תשומת לב ואומרים להם: "הי, מזמן לא אמרתי לך שאני אוהב או מעריך אותך, או שמח שאת חלק מהחיים שלי, אז טוב שיש לך היום יומולדת כי זה מזכיר לי להגיד לך, שאני אוהב ומעריך אותך, ואני כל כך שמח שאת חלק מהחיים שלי."

איזה יופי זה. נכון?

השבוע היה לי יומולדת. הפעם החלטתי למקסם אותו ויום אחרי הלועזי נצמד אליו העברי, כך שיומיים רצוף הסתובבתי עם הזר על הראש, וחלק מהפרחים כבר התחילו לנבול באיזשהו שלב.

קיבלתי תשומת לב בטונות. מספיק לי עכשיו לשנה שלמה:

ברכות יפות ומושקעות בפייסבוק ובטלפון ובווצאפ
מסות של ברכות ענייניות וקצרות בסגנון: "מזל טוב" עם אפקט של בלונים. שקישטו לי את ציר הזמן וחיממו לי את הלב.
מתנות מחברות (כאלה שהחברות הנותנות תמיד אומרת כשהן מגישות אותן: "משהו קטן ממני" וזה תמיד משהו גדול)
מתנה מיוחדת במינה מהצוות שלי בעבודה (תראו בתמונה- זה באמת משו משו)
שיעור ריקוד חגיגי במיוחד בשבילי שהחמצתי בגלל החגיגות של המשפחה שכללו
עוגת גבינה אפויה שאני הכי אוהבת ומנדלה מפירות ושרשרת שהם קנו בתערוכת בוגרים בבצלאל ומדורה- כל זה מהילדים,
ומדורדור שאחרי שנים של קניית שרשרת של שרשראות שמיד הלכתי להחליף, הצליח בגדול בשנה שעברה, והשנה עבר למתנה שאני אוהבת במיוחד ושלח אותי לעיסוי וגם חילק בנדיבות נחמדות יתר והרבה נשיקות

*
תודה לכל מי שנתן לי תשומת לב ביומולדתיים שלי. בע"פ או בכתב או אפילו בלב (הרגשתי).
הייתי כותבת ש"זה לא ברור מאליו" אבל אם אשמע/ אקרא את הביטוי הזה עוד פעם אחת אני עוזבת את פייסבוק ויש מצב שאת הארץ וחבל.

התרגשתי מאוד וגם אם לא אזכור כל מילה, הלב שלי הרגיש את העוצמה וינצור את התחושה.
תודה
תודה
תודה

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה