לפני כעשור הגיע לעיר רחובות שייח תימני עשיר מאוד ושינה את פני העיר….

לפני כעשור הגיע לעיר רחובות שייח תימני עשיר מאוד ושינה את פני העיר.

השייח היה סבו של תושב העיר שאביו התגייר בצעירותו לאחר שהתחתן עם תיירת יהודיה שפגש בתמן (ובכוונה איני כותבת י׳ כדי שתקראו "תמן" כמו תמנים).

היא הייתה קיבוצניקית יפה, תמירה וזהובת שיער שסיפרה לו בעיניים בורקות על ישראל שלה ועל הקיבוץ ועל ירושלים ועל הכנרת ועל החרמון.

הצעיר הלך שבי אחרי אהובתו, ומשחזרה לארץ הקודש, הקפיד לבקרה אחת לכמה חודשים. לבסוף הצטרף אליה וחי איתה בקיבוץ בדירת רכבת צנועה. זה היה סיפור אהבה גדול ששרד כנגד כל ההתנגדויות והאתגרים. המשפחה שלה אימצה אותו לליבה והוא התאהב בפלאפל.

בסופו של דבר החליט הזוג להנשא. הצעיר הקריב את החיים הטובים שהיו לו בתמן, את המגורים באחוזה המשפחתית ואת העבודה בניהול המפעל המשפחתי הגדול לשלטים דיגיטליים.

יום אחד הגיע הצעיר הביתה ואמר לארוסתו: "ביקרתי היום בעיר שנקרא רחובות. חיימקה היה חולה וביקשו ממני לנהוג עם הטנדר של הקיבוץ ולהוביל לשם עגבניות וארטישוקים. זו עיר נחמדה מאוד עם הרבה פרדסים והרבה תמנים. אני רוצה שלאחר החתונה נעבור לגור ברחובות. אני יודע שזה שינוי גדול עבורך ושזה יהיה קשה להוריך, אבל הקרבתי הקרבה גדולה, ואני מרגיש שהמגורים בקרבת תמנים תעזור לי להתגבר על המרחק, ותיתן לי קצת תחושה של בית".

היא זיהתה שהוא מתרגש במיוחד, כי תמיד כשהתרגש במיוחד הוא דיבר עם תנועות ידיים גדולות.

הקיבוצניקית התמירה והיפה הבינה שיש צדק בדבריו, ועם כל הצער, למען אהבתה היא נאלצה ללכת לקראתו למרות ההשפלה שבמעבר לשפלה. ההסתגלות הייתה לא פשוטה. רק לאחר שנולדו הילדים והיא החלה לבקר בגני שעשועים, היא התיידדה עם אמהותיהן של ילדי השכונה. חברתה הטובה הייתה אמו של אייל גולן שאהב לשחק כדורגל עם בנה.

בכל קיץ הזמין השייח העשיר את בנו, כלתו ושני נכדיו לתמן ואירח אותם במשך חודש בבית הקיץ שלו. הוא אהב מאוד את המשפחה ונהנה לפנק את כלתו ואת נכדיו. במיוחד נקשרה נפשו בנפש נכדו הבכור (זה ששיחק כדורגל עם אייל גולן).

השנים עברו, הנכדים גדלו, וכשהיה הנכד הבכור בן 27 הוא הודיע על נישואיו לבחירת לבו. הסבא השייח התרגש מאוד ולמרות שכבר היה בא בימים, האירוע החגיגי גרם לו לקבל החלטה: להגיע לבקר לראשונה בישראל.

ההתרגשות מהחתונה התעצמה לאין ערוך. הסבא הקשיש התקבל ברוב כבוד. אפילו ראש העיר מר רחמים מלול שבדיוק נכנס לתפקידו באותה העת, אירגן לכבודו ארוחת ערב חגיגית בנוכחות כל הגברדיה הבכירה של העיר. זו הייתה תקופה לא טובה אז עבור אייל גולן עם הקטינות וזה, אז הוא הזמין את דני רובס לשיר בפתח ארוחת הערב.

השייח התאהב ברחובות.
באחד הערבים כשנסע ברכב השרד ברחוב הרצל השומם והחשוך שננטש בעקבות פתיחתו של הקניון החדש בעיר בדיוק 9 שנים קודם לכן, עלה במוחו רעיון.

מידי כששב לתמן, עוד לפני שנרגע מההתרגשות שהציף אותו הביקור, הוא נתן הוראה לסמנכ"ל המפעל וביקש שישלחו במכולה לישראל לא פחות מ800 שלטים דיגיטליים בגדלים שונים, שינתנו במתנה לבעלי העסקים ברחוב הרצל.

באגרת שהוסיף למשלוח ביקש שהמתנות יוצגו כמתנות מטעם ראש העיר ושלעולם לא ידעו בעיר, גם לא בנו ונכדיו, כי הוא זה שתרם אותם כדי להאיר את רחוב הרצל.

שנה לאחר מכן נפטר השייח. משהגיעה הידיעה אל ידידו כבוד ראש העיר, החליט האחרון להנציח בצנעה את שמו של השייח הנדיב. הוא עשה זאת באמצעות הצבת שלט הנצחה קטן בגימור מתכתי בכניסה למגדל מאיץ החלקיקים הידוע השוכן בליבו של מכון וייצמן ובאמצעות תאורה סגולה שמאירה אותו מאז בלילה כסמבול לקשר האמיץ ולקירוב הלבבות שנוצר בין השייח לבין תושבי העיר.

– סוף –

*
אתם בטח שואלים איך אני יודעת את כל זה. פשוט מאוד. בחיים לא ראיתי רחוב הרצל ראשי של עיר עם כל כך הרבה שלטים דיגיטליים לאורכו. יש 59 ערים עם רחובות ׳הרצל׳ ראשיים במדינה. באף אחד אחר לא קיימת התופעה המוזרה הזאת- שלט דיגיטלי בחזית כל חנות. זה נשמע לי ההסבר היחידי ההגיוני לתופעה ההזויה. אחרת איך תסבירו אותה?

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה