לפעמים (לעיתים רחוקות) מישהו אומר לי: "פעם אמרת לי משפט כזה וכזה….

לפעמים (לעיתים רחוקות) מישהו אומר לי: "פעם אמרת לי משפט כזה וכזה שהשפיע על החיים שלי ככה וככה". זה מרגש אותי וגורם לי לחשוב שלא באתי לעולם רק כדי לפרות ולרבות. היה לי תפקיד נוסף: להגיד למישהו את המשפט הזה והזה.

אתמול זה קרה כשהתקשרה אלי מישהי שלפני כמה שנים, קיימתי איתה כמה פגישות יעוץ להקמת העסק שלה. היה חשוב לה לספר לי שעכשיו כשהעסק גדל, היא נזכרה בפגישות שלנו בהן דיברנו על האופן בו היא מסדרת את התיק שלה ואיך זה קשור להתנהלות של העסק. שמחתי לחשוב שהיה לי תפקיד קטן בחיים של מישהו ובחיים של העסק המצליח שלו.

גם לה היה אתמול תפקיד קטן בחיים שלי. היא נתנה לי תחושת ערך, שימחה אותי והזכירה לי שיש אנשים שמכירים טובה.

*
להורים שלנו היה ויש תפקיד ענק בחיים שלנו ואין להם תחליף. הם גידלו וחינכו אותנו, דאגו לבריאות ולבטחון שלנו. אלו שאיתנו עוזרים לנו גם היום. בביביסיטר, בכסף, בהזמנה לארוחה מפנקת בערב שבת.

לבן או לבת הזוג שלנו יש תפקיד גורלי. היא או הוא מקבלים אותנו מההורים שלנו להקים את המשפחה החדשה שלנו. הם ערבים ומחוייבים לאושר שלנו. תפקיד גורלי.

התפקיד של החבר או החברה הכי טובים שלנו הוא ללא ספק תפקיד מפתח. הוא או היא צריכים לשמוע את כל הכאבים שלנו, גם על ההורים שלנו ועל בני.ות הזוג שלנו. הם צריכים להגיד לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים לשמוע, וגם את מה שלא רוצים אבל צריך.

יש אנשים שיש להם תפקידים הרבה יותר קטנים (לכאורה) בחיים שלנו, וגם להם בדר"כ אין תחליף.

בילדותי לדוגמה, דוד המוכר במכולת השכונתית היה זה שסיפק לנו את הממתק היומי אחרי בית הספר, שהיה ללא ספק אחד משיאי היום שלי ושל אחותי. כשנכנסתי מההתחלה של התור הוא גער בי. ממנו למדתי לא לעקוף.
גם לאדי, המוכר במכולת שלנו היום יש תפקיד מיוחד בחיי ובחיי ילדי. לי לדוגמה הוא הביא איזו חומצה שחיפשתי ללא הצלחה במלא חנויות, ובזכותו הצלחתי לנקות כמה כתמים עיקשים בחדר השירותים.

כשהדרכתי בקמפ בארה"ב כשהייתי תיכוניסטית. יום אחד אחת מנשות הצוות גילתה לי שהחיוך שלי מביא שמחה לאנשים סביבי. זה היה משהו שמעולם לא ידעתי עד לאותו יום. היא שינתה לי את החיים.

גם לצייר מודליאני שבילדותי ציוריו השפיעו על הזהות שלי היה תפקיד חשוב. גם לנהג בקו 9 שלקח אותי לצופים ולעיר העתיקה בבאר שבע, גם לילדה הכי שקטה בכיתה שלי, גם למוכר בחנות התקליטים, גם ליואב קוטנר, גם לדני בסן, גם למורה שלי בתיכון שהסכים לתת לי 80 במגן בתנ"ך בתמורה לזה שלא אגיע לשיעורים שלו, גם לאיש שישב לפני באוטובוס קו 445 לירושלים, כשהייתי בת אולי 6, וכששמתי את הרגל בחריץ שבין המושב למשענת שלו שהיו לפני, ופגעתי לו בתחת והוא הסתובב אלי במבט כועס, היה חושלוקי תפקיד בחיים שלי.

*
בדרך לבית הספר של הילדים גרה אישה מבוגרת קטנה וחייכנית. אף פעם לא ידעתי איך קוראים לה, אבל אנחנו מכירים אותה כבר שנים. בכל בוקר כשהילדים ודורדור והכלבים הולכים לבית הספר היא עומדת בפתח ביתה ומחייכת אליהם ואומרת בוקר טוב ובכל בוקר היא שואלת: "גם הכלבים הולכים לבית הספר?" ובכל בוקר היא מרוצה שוב שהבדיחה שלה.

לפני שבוע שמעתי שהיא נפטרה. ככה גיליתי שקוראים לה רוזה. אנחנו מכירים את רוזה כבר שנים. מעולם לא ידעתי את שמה, אבל היה לה תפקיד קטן וטוב בחיים שלנו ולא יהיה לה תחליף.

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה