שתי מחשבות על זמן שבאו לי לא מזמן….

שתי מחשבות על זמן שבאו לי לא מזמן:

לאחרונה חשף בפני הסנדביץ' (שבתכלס כבר אפשר לקרוא לו הטינאייג׳ר) שיודע היטב את נפש מולידתו את האפשרות הנהדרת למהר כל סרט או סרטון או פרק או פרקון בו אני צופה במחשב.

קולטים איזו ההזדמנות?? במקום לראות הרצאת טד ב15 דקות, אני רואה אותה במהירות של פי 1.5 ב10 דקות. במקום לראות סרט דוקומנטרי עם תמונות קשות בשעה, אני מעיפה אותו במהירות של פי 1.7 ב35 דקות. זה אומר שאם עד כה נהגתי להקדיש ביממה כשעתיים לצפיה בסרטים, סדרות, סרטונים וכדו', אני מספיקה היום באותן שעתיים לראות בין 180 ל200 דקות. קולטים?? חשבו על כמה זמן אני ממקסמת בשבוע, בחודש, בשנה..

(רוצים גם? כנסו לתוספים של כרום וחפשו Video Speed Controller. רק על שיתוף הידע הזה אני הולכת לקבל גן עדן בטוח)

האושר הגדול הזה התעצם כשגיליתי לתדהמתי בערך באותו זמן שב iCast אפליקצית הקראת הספרים האהובה עלי, המנעימה לי שעות של נסיעות ואת זמן הבישולים, ומשלימה לי שנים של הדממה בקריאת ספרים, הוסיפו פיצ'ר שממהר את קרייני הספרים. קולטים?? במקום לשמוע ספר ב12 שעות? אני שומעת את אותו ספר ב8 שעות!! זה אומר שאני מסיימת יותר ספרים בחודש והמח שלי המזדקן מתמלא בפי 1.5 לפחות מידע מבעבר. קולטים??

אמא שלי אמרה לי: "אני מזוזעת" (ככה היא אומרת מזועזעת) איך את יכולה לשמוע ככה עם קול גבוה וצפצפני שרץ את הספר, במקום קול עמוק ומתוק שמכניס אותך לאווירה שנותן לך זמן לשהות בתוך הסיפור והחוויה?
אמרתי לה: "באמת??" בטון מתנשא והשמעתי לה את הספר במהירות של פי 2. היא אמרה שוב: "אני ממש מזוזעת! מ-ז-ו-ז-ע-ת!", ואז בפרצוף קונדסי הורדתי מהירות לרק פי 1.5. פתאום זה נשמע לה איטי. במהירות 1:1 זה נשמע לה צבי, חלזוני. חייכתי חיוך מנצח.

אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים, וכבר אני אומרת לכם שאתם טועים. זה לא ממהר לי את החיים, זה לא מאיץ לי את הדופק. ההיפך הוא הנכון, לא זאת שאני מספיקה הרבה יותר, אני אף ממש מרגישה איטית כשהחיים מחוצה לי עוברים מולי בפסט פורוורד.

*

היום הגעתי לעבודה מאוחר ויצאתי מוקדם בגלל כל מיני עניינים.

גיליתי שוב בפעם המי יודע כמה שכשאנחנו (לפחות אני), מוגבלים מאוד בזמן אנחנו מספיקים הרבה יותר.

בשעות בודדות הספקתי לענות על מיילים שחיכו לי שלושה-ארבעה ימים (ובשלושה-ארבעה ימים מצטברים אצלי בקלות 100++ מיילים), להגות, ליזום ולהקים מיזם, לעשות לו תכנית עסקית, לאכול ארוחת צהרים בחברותא כולל פטפוטים, לבנות יום השתלמות שלם וגם לקבל עליו הצעות מחיר, לסגור מקום ותוכן לכנס ההתמחות הראשון לדורותיו, לסדר את הארון עם קופסאות האוכל שכל העובדים שוכחים במשרד, להפיק שני דו"חות, כמעט לסיים מצגת לפרזנטציה חשובה שיש לי ביום שני, ולעשות פיפי. פעמיים.

רק אציין למען הגילוי הנאות וגם בשביל הפרגון שהכל כמעט (את הפיפי לא) עשיתי עם Shlomit Almog. בלעדיך שלומית אני חצי מנהלת.

אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים, וכבר אני אומרת לכם שאתם טועים. זה לא שמאוד מיהרתי. זה לא שעבדתי בלחץ או בטירוף. פשוט הספקתי.
*
מסקנות?
יללא מסקנות:

מסקנה קוסמית: אפשר לנהל את הזמן שלנו ולא רק להתישב בתוכו ולשוט איתו לעבר השקיעה

מסקנה תכליתית: קבעו פגישות וישיבות של חצי שעה. תראו שתספיקו.

מסקנה עצובה: הזמן עובר מהר כשנהנים (וגם כשפחות)

~~~

בתמונה: הטינאייג׳ר לפני המון זמן

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה