לנסיכה (והיא נסיכה!) יש משפט שהיא אומרת כמעט בכל ערב: "אני כל כך מתרגשת לקראת מחר!"….

לנסיכה (והיא נסיכה!) יש משפט שהיא אומרת כמעט בכל ערב: "אני כל כך מתרגשת לקראת מחר!"
בכל פעם כשאני שואלת אותה "למה?", היא מתארת משהו שיקרה למחרת: יום מים בקייטנה, עושים בובה חדשה בשיעור תיאטרון בובות, שרוני באה לבקר ועוד.
אני תמיד אומרת לה: "זה באמת מרגש"
ולעצמי אני אומרת: "איזה כיף לה שהיא מתרגשת"

בשבוע האחרון עברו עלי כמה אירועים מרגשים, ויש כאן תמונות שיוכיחו שאני לא ממציאה.

בשבת בערב עליתי על הבמה בטוקהאוס – תוכן ועניינים והקראתי פוסטים שכתבתי במסגרת אירוע "כותבים לפנים". הערב הזה היה מצוין כמו בדמיון שלי. יש מצב שאפילו יותר. כששאלו אותי לפני אם אני מתרגשת אמרתי שלא.
עכשיו, כמעט שבוע אחרי, באה לי ההתרגשות. גם בגלל העוצמות שבקריאת הפוסטים שלי לפנים של 150 איש, אבל בעיקר כמו שקורה כאן בפייס, בזכות התגובות של אנשים אחרי כשירדתי מהבמה, וכשהלכתי לאוטו ואחר כך בפייס ובוואטאפ. (למרות שאני חייבת להגיד שבפידים של החברים שהיו איתי על הבמה ראיתי פי מיליון יותר גילויי התפעלות, אפילו של חברים שלי עצמי, ואני קצת מקנאה. אבל קצת)

ביום שני נפגשתי ופטפטתי עם נשיא המדינה בכנס בנושא תעסוקת ערבים בו השתתפו מנכ"לי החברות הגדולות במשק שהציגו את הגידול במספרי העובדים הערבים בארגוניהם, ומנהלי תכניות חברתיות המקדמות את הנושא. כמי שמנהלת תכנית שעניינה הוא תעסוקת אקדמאים צעירים, בינהם גם מהחברה הערבית, הייתי גאה להיות שם ולקחת חלק במהלך מאוד חשוב במדינה (אפילו שיש בה חוק לאום ושתכלס היא הולכת פייפן)

מה שגרם לי הכי הרבה התרגשות בכנס הזה הוא המרוץ אחר תמונת יח"צ שלי עם כבוד הנשיא החמוד הזה. אני שמשתעשעת מהחשיבות שמייחסים אנשים לצילומים עם מפורסמים (שבדרך כלל הם סתם מפורסתמים), נכנסתי לדרייב והחלטתי שאין מצב שהוא לא עובר לידי, עוצר, שואל ומתעניין בתכנית, מביע הערכה רבה ואומר "יבורכו העוסקים במיזם הזה!". זה בול מה שקרה, ולנו בתכנית יצאה אחלה תמונה לחומרים הפרסומיים שלנו, וכולם התרגשו כמו שמתרגשים מתמונות עם מפורסמים (וריבלין הוא ממש לא סתם מפורסתם).

בלילה שבין שני לשלישי ישנתי בגן חיות. אשכרה, אני ישנתי בגן חיות. ככה על מזרון דשא מול האגם והפלמינגואים, ובאמצע הלילה פגשתי נמר חברבורות וגם אריה אמיתי עם רעמה והכל. מהשניה שנכנסתי לגן התרגשתי. מאוד מאוד התרגשתי. התרגשתי כמו ילד שיושב על כנף הטרקטור של הדוד שמסיע אותו בכל המושב, התרגשתי כמו ילדה שיושבת באוטו שעוצר לפני מחסום, ומול עיניה חולפת רכבת מהירה ועוצמתית, התרגשתי כמו כלב שבעליו חוזר מחופשה ומרוב כשכושי זנב חזקים הוא מאבד שיווי משקל.

ביום שלישי לקחתי חופש ועשיתי עם הקטנים יום כיף. ביקרנו בשוק בעיר העתיקה בירושלים, שהם וגם אני מתים עליו.

טיילנו בין הסמטאות, נכנסנו לכנסיית הקבר אכלנו צ'יפס (הכתום), סלט (הנסיכה), חומוס (אני), שאריות (אני). אבל הכי חשוב ומרגש: קניתי לו (כמו בכל שוק) אולר גילוף ולה בועת זכוכית שכשמנערים אותה הנצנצים מתנצנצים בתוך מים ושני ילדים מתחבקים בתוכה עם לב אדום וכתוב LOVE ואורות מתחלפים סביבם מורוד לכחול. כל הריגוש הזה בתוך כף ידה הקטנה.

ביום ד' בעוד הקטנים נשארו אצל אמא שלי שהיא האמא+ הסבתא הכי טובה בעולם, הקדשתי הפעם לגדולים יום חופש. דורדור קינא אז לקח גם הוא יום חופשי והצטרף אלינו. הלכנו לאכול מוקפץ וסושי ואח"כ הלכתי עם הסנדביץ' לחבר שלו שאמא שלו היא חברה שלי. בשביל ילד שלא יורד מהמחשב לאכול ימים שלמים, זה נחשב ממש אטרקציה של החופש הגדול. כמעט לונה פארק. זה היה ללא ספק אירוע מרגש, ואין בי טיפה של ציניות.

כשנגמר השבוע העמוס וחזרנו הביתה גיליתי שהתיק שלי רטוב. פתחתי אותו ובתוכו מצאתי לצד הארנק והמטען וערימות ניירות מקופלים שמחכים למשהו, מלא שברי זכוכית דקיקים ונצנצים מנצנצים. בועת הזכוכית עם המאוהבים והלב ולLOVE התנפצה. בחיל ורעדה הראיתי לנסיכה מה קרה. היא הסתכלה על החפץ במבט הזה שמשאיר אותי במתח ובתפילות תוך חשש כבד מהתגובה שעלולה לבא בעקבותיו, ואחרי דקה ארוכה היא אמרה: "לא נורא, זה עדיין יפה ומרגש"

 

 

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה