קבלו וידוי מביך: עברתי טסט רביעי….

קבלו וידוי מביך: עברתי טסט רביעי. אני, בחורה די אינטיליגנטית, בחורה עם חוש טכני די טוב. טסט רביעי. אני.

אבל הטינאייג׳רית, לא היא. היא עברה טסט ראשון. כי הטינאייג'רית היא שדרוג. היא מגה שדרוג. היא עברה טסט ראשון יום לפני בגרות 5 יחידות מועד ב' במתמטיקה, כי 87 זה לא מספיק.

סיפרתי לה איך דניאלה שהייתה מהגדולות בכיתה עשתה לי הפתעה, ויום אחד צפצפה לי מתחת לחלון, (כי ככה פעם קראו אחד לשני לצאת החוצה. כי פעם קראו אחד לשני לצאת החוצה). כשהצצתי מהחלון היא הייתה שם מאחורי ההגה בתוך האוטוביאנקי האדומה של פאפא מרסלו, שבכל בוקר נתן לה לעבוד לפחות עשר דקות כדי שהמנוע יתחמם לפני שהתחיל לנסוע.

הטינאייג'רית אמרה לי שסיפרתי את הסיפור הזה כבר אלף פעם ושהיא מכירה אותו בעל פה, ושרק אדע לי שהוא לא ממש אמין, "כי אבא שלה לא היה איתה באוטו כשהיא קראה לך לסיבוב". זה הצחיק אותי. אמרתי לה שאצלנו לא היה דבר כזה מלווה. קיבלנו רישיון ואחרי שניה שלחו אותנו לכבישים להתמודד לבד. תוך כדי שאמרתי את זה הזדעזעתי רטרואקטיבית בשם אמא שלי ובשם כל האימהות.

סיפרתי לה שהביאנקי לא הייתה זמינה לדניאלה בכל רגע שהיא רצתה, כי אז לכל משפחה הייתה מכונית אחת. (ולנו בכלל לא הייתה)

סיפרתי לה גם שבזמננו לא היו חגורות בטיחות. אולי היו, אבל לא חגרנו.

תארתי לה איך ישבנו ארבעה ילדים במושב האחורי ועוד אחד (ולפעמיים גם אח שלו הקטן) למטה ברגליים.

סיפרתי לה שאמהות היו מחזיקות את התינוק שלהן על הידיים. לא היה כסא בטיחות ולא נעליים.

סיפרתי שלא היה מזגן באוטו. נסענו עם חלונות פתוחים והשטנו את היד למעלה ולמטה על גלי הרוח שהתפצלו על צידי המכונית.

אמרתי לה שאמרנו "מכונית", פחות "אוטו" ובטח לא "רכב".

בטון של 'אמא את חופרת ואת זקנה בתחילת דימנציה' היא אמרה: "1000!! 1000 פעם שמעתי את זה!".
"זבש"ך אמרתי לה. תתכונני לשמוע עוד לפחות 500".
שאלה: "מה זה זבש"ך??"

מחר נגמרת לטינאייג'רית תקופת המלווה. ממחר לא אהיה עוד המלווה והמכוונת והמיעצת והתומכת והמארחת חברה והמפטפטת, אלא המתפללת.

~~~
בתמונה: כיתה ו'1 או ז'1. דניאלה מצאה אותה כשניסתה לאתר תמונה של הביאנקי

***************תודה שביקרתם ושהקדשתם לי מזמנכם. בעולם של ריבוי תכנים, גם אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את המחשבות שלי. אשמח מאוד אם תגיבו, אודה מאוד אם תשתפו.

כתיבת תגובה