אחרי שהשבוע עשיתי את הבחירה שלי וקיבלתי בהפוכה בחירה של מישהו אחר חשבתי קצת על הבחירות שלנו בחיים….

אחרי שהשבוע עשיתי את הבחירה שלי וקיבלתי בהפוכה בחירה של מישהו אחר חשבתי קצת על הבחירות שלנו בחיים.

הבת שלי הקטנה בוחרת בבוקר בגדים מהארון. היא מרגישה בוגרת ועצמאית, אבל בתכלס מי קנה לה את הבגדים? אני, ומי הוריש לה אותם לשימוש חוזר? אחותה הגדולה, ומי יגיש לה במקרה כדי שאלעק תבחר דווקא את המכנסיים שהכי מתאימים לחולצה שבחרה? אני (או אחותה הגדולה שלא סומכת על הבחירות שלי וטוענת שאני עושה לקטנה פדיחותעם שילובי הצבעים והטקסטורות שלי)

ונשים, בוחרות בעצמן את הבגדים שילבשו בבוקר? בחלומות הלילה בוחרות. מגמות האופנה שנקבעות יותר משנה קודם לכן באירופה הן שבוחרות עבורנו בכל יום איך נראה.

אנשים בודקים הרבה לפני שהם בוחרים היכן לגור מהו הישוב בו אחוז המתגרשים הנמוך ביותר ובאיזו שכונה יש הכי הרבה גני שעשועים לילד רבוע. בסוף הם גרים קרוב להורים, או היכן שיכלו להרשות לעצמם לקנות.

ביום בו הילד נכנס למשפחתון הראשון, הוריו מתחילים לברר על כל בתי הספר האנטרופומונטסורדיקטטוריים באזור. אחרי חמש שנים הם שולחים אותו לבית הספר הקרוב למקום מגוריהם עם כל החֵברה.

אנשים בוחרים לחיות חיים בריאים- גרים במושב, אוכלים סופר פוד מזין, עושים ספורט. אממה, נושמים אויר מזוהם וחוטפים קרינה נון סטופ מהסלולארי שלהם (וממסך המחשב ומהמיקרו ומהאנטנות שמוצבות על המקלט ליד הגן של הילד)

נשים חטובות ומוקפדות עם חגורה סופר טרנדית שרכשו בקפידה באתר קניות אופנתי שכל החברות שלהן קונות בו, בוחרות מה לאכול תוך ספירה מדוייקת של הקלוריות ואחוזי השומן שבמזון שהן מכניסות לגוף. בסוף הן רואות איזה קרואסון במכולת ונופלות בפחמימה.

אנשים בוחרים לא להכנס לפייסבוק כי זה שטחי וזולל זמן יקר. בסוף הם מבינים שאם הם לא שם זה כאילו שהם הודיעו לילדים בכיתה שיש על עצמם חרם, אז הם פותחים חשבון עסקי כי ל”ביזנס הבנתי שזה פשוט הכרחי” או שהם עושים חשבון פיקטיבי בשם שרמנטאל חליפי או שהם מאמצים את הפרופיל של אישתם או של הבן שלהם ויודעים במדויק כל מה שקורה בעולם האמיתי.


יצאתי לרחוב כדי לשמוע מה יש לאנשים להגיד על העניין הזה של הבחירות שלנו בחיים.

Doron Winter בן זוגי שהוא בעצם זן מסטר מחופש לאופנוען אומר שכשם שכשאנחנו מגיעים לעולם ולא בוחרים לא את הורינו ולא אחינו, כך נשזר לו הנרטיב הזה כחוט השני לאורך כל חיינו. בבאמת של הבאמת גם אם אנחנו בטוחים שאנחנו בוחרים, זוהי פיקציה עצמית שפיתחנו כדי לחוש תחושת שליטה על חיינו.הבחירה לא באמת שלנו.

בויכוח שניסיתי להצית אתמול כדי ליצר חומרים לפוסט לקראת סוף השבוע הממשמש ובא, חברתי הפסיכולוגית הקלינית הבכירה טענה שאם היא תרצה להשיט צוללת, זה לא יקרה. זו לא הבחירה שלה כי אובייקטיבית זה פשוט לא אפשרי.

בתגובה חברתי אשת הרוח הבכירה טענה שאם היא רוצה מספיק להשיט צוללת היא יכולה אחד מהשניים: או לדאוג שתשיט צוללת, או לשכנע את עצמה שהשיטה צוללת ואז הזכרון הסובייקטיבי הוא מה שקובע.

בסוף הן בחרו ללכת הביתה במקום ללכת מכות כמו שתכננתי ואני הלכתי להטביע יגוני בשיכר, אבל אז נזכרתי שאלכוהול זה מר, אז שתיתי מיץ פטל, 6 כוסות ברצף, והייתי מבסוטה על עצמי שבחרתי את הבחירה הנכונה עבורי בלי שאף טרנד או אדם ישפיע עלי ויגיד לי “זה מלא סוכר” “זה עושה גזים”, “זה ילדותי”. עשיתי מלא פיפי והלכתי לישון. בלי לצחצח שיניים. הגוף שלי ברשותי.

כתיבת תגובה