אמא שלי היא דור שני קלאסי לניצולי שואה. לילדי אני אומרת “תגמרו הכל מהצלחת! אתם דור רביעי”….

אמא שלי היא דור שני קלאסי לניצולי שואה. לילדי אני אומרת “תגמרו הכל מהצלחת! אתם דור רביעי”. כנציגת הדור השלישי, מזה 43 שנים, שמונה חודשים ו14 ימים אני עורכת מחקר מעמיק העוסק בהשלכות הטראומטיות של השואה על הדורות שבאו אחריה.

עם צאת יום השואה וערב פרסומו בכתב העת הפסיכולוגי הבינלאומי המוערך TSR -The Scratches Researches אני בוחרת שוב לחשוף לראשונה ממצאי מחקר שלי בפניכם קוראי הנאמנים.

המחקר בחן התנהגויות יומיומיות נורמטיביות, תוך שימוש בכלים מדידים מורפודוגמטיים, והוא מבוסס על ראיונות ותצפיות שבוצעו בקרב מדגם של 116 ישראלים בגילאי 35-72.

מהמחקר עולה כי בקרב קבוצת הנבדקים קיימים שני דפוסי התנהגות עקריים: איסוף ואי זריקה.

הדפוסים דומים לכאורה. עם זאת הם מבחינים בין צורך הישרדותי באגירה במקרה של המונח “איסוף”, כמו שעולה מן הציטוט של ד.ו אחד הנבדקים: “שלא יחסר”, לבין התייחסות לחשש מאובדן וקושי בפרידה במושג “אי זריקה”.

שני הדפוסים הם לכאורה דפוסים פונקציונאליים ובעלי מטרה שימושית. המחקר מנגד מוכיח שהינם מיותרים לחלוטין.

על מנת להמחיש את ממצאי המחקר אציג מספר דוגמאות של הסימפטומים הרווחים בקרב נשאי שני דפוסי ההתנהגות.

הסימפטומים הנכללים תחת הדפוס ‘איסוף’:

– איסוף שקיות. איסוף זה מתבצע במקום נגיש כמו הארון שמתחת לכיור במטבח, ובעיקר במתקן שעיצב מתוך הבנה אמיתית של הצורך, שבדי ממוצא יהודי, עבור חברה בינלאומית לעיצוב הבית.

– איסוף של כפיות קטנות חביבות וקעריות קומפקטיות ממטוסים במטרה להגיש בהן חלב לחתול, או לחילופין לאסוף בהן חרצני זיתים.

– איסוף מטליות לחות ממותגות ממסעדות, כפעולת הכנה לרגע בו יושפרץ בשוגג קרם הגנה והמגבון יציל את החולצה החדשה.

– איסוף קפואים הכולל בראש ובראשונה אוכל מוכן שנשאר, שקיות סנפרוסט כי אין לדעת מתי בדיוק מתי יתעורר חשק לתבשיל ירקות מהביל, עוגה שנאפתה מראש כדי לחכות לאורחים לא צפויים ומגוון סוללות.

– איסוף תרופות פגות תוקף המוכן לכל מצב חירום שיתקוף דווקא בשבת או חג, ויעלה על הפרק את השאלה הרת הגורל לתרופה ישנה או למוות?

– הסימפטום בא לידי ביטוי לראשונה בין גילאי 3 ל4, כשילדים מתאמנים על איסוף באמצעות שלל חפצים כגון: מחקים, מדבקות, קלפים, מנגנונים של שעונים שבורים, מקלות וברזלים חלודים וכיוב’.

הסימפטומים הנכללים תחת הדפוס ‘אי זריקה’:

– הסימפטום הנפוץ: אי זריקת אוכל. אוכל שלא ניתן להקפאה ניתן תמיד למחזור. כל נתח בשר יכול לאחר קיצוץ דק ותיבול מיטבי להפוך לקובות, וכל קובה יכולה להמיר דתה ולהפוך בעזרת מעט קרפיון טחון לגפילטע פיש עם כתר גזר משכנע.

– אי זריקת משחת שיניים תוך ביצוע מספר שלבים בריכוך הפרידה. שלב ראשון: סחיטה עד לקצה, שלב שני: הידוק ודחיסה באמצעות קליפס שעוצב במיוחד למטרה זו. שלב שלישי: גזירת הפס האחורי של השפופרת והפקת עוד כ8-10 צחצוחים ללא מצמוץ.

– אי זריקת משקפים ישנות, באמתלה של נוסטלגיה, ובפועל יצירת מערום מונומנטלי שיכול לפאר כל מוזיאון שואה.

– אי זריקת בקבוקים עם שפריצר שתכולת חומר הניקוי שבהם הסתיימה, כי זה סוג הדברים שתמיד טוב שיהיו בבית.

– אי זריקת שקיק תה לאחר שימוש אחד, והנחתו בצלוחית קטנה (כזאת ממטוסים) לשימוש חוזר. לעתים אפילו לשימוש שלישי.

לסיכום:
המחקר קובע באופן חד משמעי ומעבר לכל ספק שיש כאן בעיה קשה.
רק שנים יגידו האם ההעברה הבין- דורית תימשך עוד שנים רבות, או שעם הזמן היא תתפוגג לה בתהומות הנשיה ובין דפי ההיסטוריה לכדי זיכרון קולקטיבי מעומעם.

 

כתיבת תגובה