אמא שלי חגגה אתמול 70….

אמא שלי חגגה אתמול 70.
אז אני רוצה להגיד כמה דברים על אמא שלי:

אמא שלי היא אישה אמיצה וחזקה. היא גידלה שתי ילדות לבד כשזה עוד לא היה באופנה, היא עשתה רישיון נהיגה בגיל 48, היא חזרה לגור בשכונת ילדותה לפני שנתיים והגשימה חלום.

אמא שלי היא אישה מצחיקה. היא מנהלת שיחות נפש עם אנשים זרים ברחוב. היא טוענת שאם בזמנה היתה חובת חגירת ילדים בכל מיני כסאות ובוסטרים היא לא הייתה מביאה ילדים לעולם. כשהיא שומעת יותר מידי “סבתת-אא!!” היא צועקת: “סבתא מתה!”.

אמא שלי היא אישה יצירתית. כשהיא אופה וחסרה לה חמאה היא אומרת: “לא נורא, נשים שמן, אה אין קנולה? אף אחד לא ישים לב שזה שמן זית, אשים יותר סוכר”. לפעמים זה עובר את גבול הטעם הטוב כשהיא אומרת: “אין קמח? לא נורא, נשים מלח” או “אין איטריות? לא נורא, נשים חוט דנטאלי”

אמא שלי היא ערמת אנרגיות. זה יכול לשעשע כשהיא לוקחת את ארבעת הילדים לסידורים בעיר. מסתובבת איתם שעות, הולכת איתם לסרט, קונה איתם ערמות של ממתקים ומלא דברים ב”הכל בשקל”, מחזירה אותם שפוכים מעייפות וקופצת לחברה בנס ציונה ומשם לשיר במקהלה בירושלים. זה לא מצחיק כשבגיל 69.5 היא מטפסת על סולמות קופצת לבוידם, נופלת, שוברת את הרגל, מנותחת ושוכבת בשיקום ארבעה חודשים. לא מצחיק.

אמא שלי היא נודניקית. כל דבר היא אומרת בין 3 ל7 פעמים, לעתים באותה שיחה. בדר”כ בלי לשנות את הנוסח כדי לתעתע. היא מביאה לי חולצה שהעבירה לה חברה. אני מיד רואה שהיא לא לא גדול. היא אומרת: “רק תמדדי” אני אומרת: “לא בשבילי הצבע”, היא אומרת: “אבל היא כל כך יפה”, אני אומרת: “בעיני היא מכוערת”, היא אומרת: ” אבל לעונות מעבר היא יכולה להתאים בדיוק”, אני אומרת: “בארץ אין עונות מעבר”. זה ממשיך עוד הרבה, למענכם אני עוצרת.

אמא שלי היא אמא מעצימה. כשאת כולם הגבילו בשעת החזרה מערב כיתה או ממסיבה היא אמרה לי: תחזרי מתי שאת רוצה רק תודיעי לי איפה את. כשרציתי כנערה למכור תכשיטים מכוערים שהכנתי מחוטי אלפקה במדרחוב בירושלים, היא אפשרה לי לשבת שם לבד על הרצפה המטונפת למרות שהבינה שרק הוצאות יצאו לה מהיריד המאולתר הזה.

אמא שלי היא מגזימנית אבל לא שקרנית. כשרציתי להבריז מבית ספר, היא אמרה לי: “אם את מרגישה קצת לא טוב אני מוכנה לכתוב לך אישור שאת חולה מאוד, אבל אם את מרגישה טוב, אני לא משקרת”.

אמא שלי היא כח מניע. במשך שנים ביום ההולדת שלי היא סחבה אותי לקנות בגדים (עיסוק שנוא). אני נכנסתי לבידוד בתא ההלבשה והיא שיגעה את המוכרות, שלפה בגדים מתחתיות של ערמות, סובבה את כל המתלים והעיפה את הבגדים לכל עבר. הכל במטרה להזרים לי בגדים ולקדם את המבצע. תמיד הרגשתי צורך להשאיר טיפ למוכרות כדי לעלות להן את המוטיבציה לשקם את החנות אחרי הסערה.

אמא שלי היא אישה נדיבה עם לב רחב. כשהייתי ילדה תמיד היו אצלנו בבית כל מיני נדכאים וגלמודים שהיא אספה מכל מיני מקומות. היום היא מגיעה בכל פעם שאני זקוקה לה גם אם מדובר בלהחמיץ את החזרה של המקהלה.

אמא שלי.
אני אוהבת אותה.

התינוקת שלי תחגוג מחר 6.
כשאהיה בת 70 היא תוכל להעתיק את הטקסט הזה, להדפיס אותו ולתת לי במתנה. אני אהיה בתחילתו של תהליך דמנטי ולא אזכור את מקורו ובגדול נראה לי שחוץ מכמה פרטים, הוא עשוי להתאים.

כתיבת תגובה