ב”ארץ לעולם לא” חיים ילדים שלא מזדקנים אף פעם. קוראים להם “הילדים האבודים”. הם מתנהלים בחופשיות ובעצמאות מוחלטת….

ב”ארץ לעולם לא” חיים ילדים שלא מזדקנים אף פעם. קוראים להם “הילדים האבודים”. הם מתנהלים בחופשיות ובעצמאות מוחלטת, נלחמים בפירטים ותמיד מנצחים.

**
בכל שנה כמה ימים לפני סוכות התחלנו לבנות סוכה. הקמנו אותה בכניסה לבניין שלנו ברחוב סיני 10 אבל היא הייתה של כל הילדים בבלוק (מבנין 6 עד בנין 12).
דידי ואייל שהיו הילדים הכי גדולים הביאו קרשים ומסמרים וסולם ובנו את הסוכה. אנחנו, הילדים הקטנים הכנו קישוטים וציורים ותלינו על קירות הסדינים הפסטליים עם ההדפסים הפרחוניים. בכל שנה ניסינו להגיע לשרשרת הכי ארוכה, גזרנו רצועה רצועה של נייר עיתון נשים צבעוני, השחלנו רצועה רצועה והדבקנו כל אחת בדבק פלסטי שמרחנו עם האצבע וחיכינו בסבלנות שתתייבש.
כל לילה תכננו לישון בסוכה. כל לילה הבאנו מכל הדירות כל מיני מאכלים של כל מיני עדות. אחרי שאכלנו סדרנו מזרונים צפופים, עליהם פרשנו מצעים וכריות, נשכבנו לישון, ואז אחד אחד קמנו וחזרנו הביתה.

**
יום אחד יובי שהיה אח גדול של אחד הילדים מהשכונה, שכנע אותי ואת טלי שהייתה לה בבית את הטלויזיה הצבעונית הראשונה וכולם באו לראות אצלם את הארויזיון של הללויה, לבא איתו למקלט. הוא ניסה לעשות לנו משהו לא טוב. אף פעם לא הצלחתי להזכר מה בדיוק קרה שם, אבל מה שבטוח זה שהצלחנו לברוח לו. כולם ידעו שמשהו לא בסדר עם היובי הזה, אבל לא ידענו אם זה נכון ומה בדיוק הבעיה שלו כי הוא היה נראה די רגיל.

**
השבוע בסוכות, ממש בזמן שהיינו יושבים בסוכה ואוכלים את ארוחת החג עם כל האושפיזין לו הייתה לנו סוכה, קמה צעקה בקבוצת הוואטסאפ של הורי כיתה ה’.
אחת האמהות כתבה שילדים מקללים ומאיימים ושמים אייקונים של תנועות מגונות בקבוצה של ילדי כיתה ה’. ההורים הנרעשים ציטטו וצילמו תמונות מסך. הם כתבו “אלימות” והם כתבו “רצח” וגם “תרבות אונס”, ועוד פעם כתבו “תרבות אונס”, ו”איפה ההורים של הילדים האלה??” ו”צריך לסגור להם את הקבוצה”.

**
אני לא זוכרת כמעט מבוגרים מילדותי בשכונה (חוץ מורדה חברה של אמא שלי שיצאה תמיד לצעוק עלינו שנהיה בשקט וחוץ מדוד מהמכולת). הסתובבנו לנו חבורה של איזה 20 ילדים ולא העלנו בדעתנו שאי פעם נגדל. ישבנו על המדרגות הרחבות בכניסות לבניינים או על המדרכה כשהרגלים על כביש, והתעופפנו בין הדשא, לגן השעשועים לחניה. עשינו הכל לבד: בנינו סוכה, קישטנו את הכניסות ביום העצמאות בסרטי קרפ כחולים ולבנים, הגענו עם מפתחות על הצוואר הביתה ובלי מיקרוגל איכשהו חיממנו את האוכל שהושאר לנו. יצאנו רק בארבע לשחק בחוץ או לרכוב על אופנים וסקטים (כי בין שתיים לארבע היו אז נחים) ובחופש הגדול שיחקנו דגל עד חצות.
אף פעם לא הרגשנו אבודים.
אולי היינו קצת.

כתיבת תגובה