בחיי שאני רוחשת כבוד רב לפייסבוק. אני מקשיבה לו, אני סומכת על הדעות שלו, אני לומדת ממנו לא מעט….

בחיי שאני רוחשת כבוד רב לפייסבוק. אני מקשיבה לו, אני סומכת על הדעות שלו, אני לומדת ממנו לא מעט. הוא מכיר לי אנשים מעניינים, נותן במה לכתיבה שלי, חושף אותי לדעות ולתכנים. הוא חיבר אותי לקבוצות. בחלק אני אפילו ממש מקובלת. כשהוא כותב לי “נו נו נו!” אם אני מציעה למישהו שאני לא באמת מכירה חברות אני נבוכה ולא מסתכלת למסך בעיניים איזו דקה.

עם כל הכבוד (וכאמור יש), השבוע הוא עשה את הפאדיחה שלו.

כמו בכל יום (נו טוב, כמו בכל כמה שעות. מי אמר שבכל כמה דקות? למה ללכלך??) פתחתי לראות מה חדש וכמה לייקים נוספו לי לאחרונה.
כמו תמיד בין הפרסומת לפטרת הציפורניים, לסרטון של הכלב שעושה סלטות והחתול מוחא לו כפיים, לתמונה של הילד של החברה שלי חוגג יומולדת, או שלה עצמה החוצפנית, מבלה באחת מבירות אירופה, הוא הציע לי כמה אנשים שכדאי לי להיות חברה שלהם.

הראשונה, השם שלה צלצל לי מוכר. לקח לי מאית השנייה עד שעלו האסוציאציות: אירוח במדבר, מחלה. מיד קישרתי ונזכרתי מהיכן אני מכירה אותה ואיזו נחמדה, וידעתי בדיוק למה נשלחה אלי דווקא היום (כי אני גם קצת רוחניקית וקוסמית) ומה אני בדיוק חייבת לשאול אותה.

כפי שאני נוהגת תמיד לפני שאני לוחצת על “הוסיפי כחבר/ה”, נכנסתי לתמונות. כן, היה ברור שזו היא. זה החיוך הזה, והנה גם בעלה החמוד שלה. יש לו שם יפה. כמו תמיד עברתי שנייה על ה”אודות”, והופתעתי לגלות שעברה דירה. מעניין למה. משם באופן טבעי גלשתי לפרופיל. כולו היה מלא בפוסטים של אנשים שכתבו כמה הם אוהבים אותה ואיזו אישה מיוחדת ונהדרת היא ואיך היא באה להם בחלומות וכמה היא חסרה להם.

עכשיו אני פונה אל הלב וגם אל השכל שלך י’פייסבוק, אינעל אבוק, למה? למה להזמין אותי להציע חברות לאישה מתה? היא מתה! מתתתהה!!! מ-ת-ה. מה לא ברור? אתה לא קורא עברית? לא שמעת על See Translation? זה לא פונקציונאלי, זה לא פרודוקטיבי וזה בעיקר הורס לי את המצב רוח.

כתיבת תגובה