במקרה, בדיוק ביום של פגישת העבודה החשובה שהצלחתי לכנס כבר לפני כמה חודשים עם בכירי בצלאל, הגענו עם הקטנה לאיזה עניין בירושלים….

במקרה, בדיוק ביום של פגישת העבודה החשובה שהצלחתי לכנס כבר לפני כמה חודשים עם בכירי בצלאל, הגענו עם הקטנה לאיזה עניין בירושלים.

כשסיימנו עם האיזה עניין, דורדור הביא אותי להר הצופים וקבענו שאני והקארמה שלי כבר נחזור איכשהו הביתה לשפלה.

מכיון שיצאנו מוקדם מאוד בבוקר, ומכיון שדורדור התרגש שיש לי אישור כניסה לחניה ולא נצטרך כמו לפני 20 שנה לחנות בחוץ ולעלות להר ברגל, הוא הציע לעצור לאיזה הפוך קטן.

ישבנו בקפיטריה. הכל היה אותו דבר כמו לפני 20 שנה. כמעט הכל. הוא הזמין את אותו הפוך קטן חזק בלי קצף ואת אותו סינמון רול שהיה פותח איתם כל בוקר.
מכונת הסיגריות ממנה היה משלשל בכל בוקר חפיסה רכה של ווינסטון אדום, מעשן אחת וניגש לעשות את מה שעושים אחרי קפה וסיגריה של בוקר, לא הייתה במקום שלה. הוא נזכר שבעצם הוא לא מעשן כבר כמעט 20 שנה אז לא נורא שהיא נעלמה.

אותו מזרח מדברי, צהוב וקסום נפרס מהחלונות, ואור השמש שנגע בעור פנינו ברכות אך תוך השגת גבול מסוימת, הזכיר לי שאנחנו קצת יותר מקומטים וקצת יותר חכמים, אבל לא באמת שונים.
הכל היה מאוד דומה. הכל היה קצת שונה.

משהו אחד היה אחר לגמרי.
זו הייתה הנסיכה הקסומה הזאת שישבה לידנו בשקט. הקטנה ש”תמיד תהיי קטנה שלנו, את מבינה? גם כשיהיו לך ילדים ונכדים, את תהיי התינוקת שלנו”

ואז ברגע אחד הבנתי שכל מה שקרה, קרה לא סתם, וכל מה שקרה הוא בעצם סדר פעולות מדויק שהוא לא פחות מנס שהביא לנו את הפלא הזה שיושב ואוכל לידנו כמו תמיד מנת פלאפל בלי כדורי הפלאפל.

הכל בעצם קסם:

אמצעי המניעה שלא מנעו

הסביבה החומציות
השלושה שנולדו לפני

שולה המטפלת שבזכותה היה לנו כח לעוד ועוד ילדים

הבכורה שבזכותה ידעתי שאני חייבת עוד בת

ההפלה שלפני הבכורה, שהרי לא הייתי עושה את החמישית

מעבר הדירה

החתונה

המשבר שלפניה

הדירה ברוממה ליד מכבי האש

הדירה בנחלאות

האקס החמוד שהיה לי לפניו

האקסיות המגעילות שהיו לו לפני

החברה שרציתי להכיר לה אותו ואמרה: “עזבי, ערס, לא בשבילי”

היום הראשון בלימודים בו בחרתי לא להצמד לאף אחת

ששנינו התקבלנו דווקא למחלקה שהיית אצלנו בעדיפות השניה

שהבנתי שאני בעצם לא רוצה להיות פסיכולוגית

שהבנתי שאני רוצה ללמוד עיצוב

שהוא לא האמין שהוא מספיק מוכשר כדי ללמוד הנדסת מכונות בטכניון

שהוא בחר ללמוד עיצוב

שהתחלנו ללמוד באותה שנה

סבא וסבתא שלו שברחו לפני השואה

סבא וסבתא שלי ששרדו את השואה

קום המדינה

הקמת בצלאל

פגישתו של בוריס ש”ץ עם הרצל בה שיתף אותו בחלום להקים בי”ס לאמנות בארץ ישראל
לידתו של בוריס ש”ץ
ועוד כמה דברים כולל הפרפר שפירפר באיי הגלפגוס, עידן הקרח והמפץ הגדול.

איזה מזל חשבתי לעצמי שם בקפיטריה של בצלאל שהצעירה בדיוק במספר השנים שאנו בגרנו, שהכל עבד ככה בדיוק. כי אם נניח הייתי מתקבלת לעיצוב גרפי, או אם אמא של בוריס ש”ץ הייתה עקרה, לא הייתי זוכה בה. בפלא שלי

כתיבת תגובה