בשבוע שעבר טקסט שכתבתי הפך ויראלי. אלפי אנשים עשו לייק והגיבו ושיתפו….

בשבוע שעבר טקסט שכתבתי הפך ויראלי. אלפי אנשים עשו לייק והגיבו ושיתפו, ומכיוון שבמאמר שקראתי פעם היה כתוב שרק 5% ממי שקורא פוסטים בפייסבוק משאיר סימן, הכפלתי את המספר פי כמה והיה לי נעים אפילו יותר. היו שכתבו לי הודעות אישיות מרגשות עד דמעות. בפרסום שעשו לפוסט בידיעות אחרונות מישהו הגיב: “סעי לאירופה ואמריקה, נבלה קמצנית”. אז באמת הרגשתי סלב.

בכיתה ו’ זכיתי במקום הראשון בפסטיבל שירי באר שבע והנגב. כשחזרתי אל החברים אחרי תקופה של העדרות בגלל החזרות וההופעות, עשו לי כבוד וחלק מהילדים אפילו סיפרו שראו אותי מופיעה.

בכיתה י’ ביימתי את “הצופישירון” של שבט ניצני הנגב. זה היה מופע גדול ומושקע מאוד. היכל התרבות בבאר שבע היה מלא. בסופו קראו לי לבמה. הקהל מחא כפיים ונעמד על הרגליים (יכול להיות שאת זה אני ממציאה), וכל החניכים והמדריכים צעקו לכבודי “כיפאק היי היי היי!”

גם בני משפחתי כבר חוו דקות לא מבוטלות של תהילת עולם:

הטינאייג’רית התראיינה כנציגת ביה”ס בתוכנית טלויזיה. שלחו מונית לקחת אותה מהבית ואיפרו אותה בחדר האיפור. ביום שאחרי ניגשו אליה מורים והורים ואמרו לה שהייתה מעולה.
היא גם זכתה בתחרות ריצה ארצית בהדר יוסף וקיבלה מדלית כסף.

הסנדביץ’ כתב איתי סיפור קצר לתחרות כתיבה יוקרתית. התחרות הייתה מוגבלת בגיל, אז לא כתבנו שהוא שותף. הבטחתי לו שכשנזכה, אקרא לו לבמה. במשך דקות ארוכות היינו שם על הבמה נרגשים עם כל מחיאות הכפיים, עד שהחתול נכנס לחדר ומאותו רגע כבר לא עניין את הילד כלום מלבד לקפל לו את האוזניים למעלה ולהגיד לו: “אתה חתול קאובוי”.
חוץ מזה לפני כמה חודשים הוא התברג למקום 300 ומשהו במשחק רשת בינלאומי שיש בו עשרות מליוני יוזרים. ריספט.

הכתום הוביל סיורי עיתונאים שהגיעו מכל העולם כדי לסקר את השימוש במערכת מחזור המים של בית הספר. הילדים אמרו שהוא מפורסם. אחרי כמה חודשים קיבלנו כתבות בהן השתתף. למרות שהצעתי מספר פעמים, עד היום הוא לא ראה אותן.
אחרי שהוא מתופף על הבמה בקונצרטים של האולפן למוזיקה, אנשים זרים ניגשים אליו ולוחצים לו את היד ואומרים לו שהוא כוכב.

ויש כמובן את דורדור רוכב הראלי, שעמד דקות לא מעטות על פודיומים בארץ וברחבי העולם ומעמיס גביעים על מדף הצעצועים של הילדים, קומה מעל ספרי הקומיקס.
וגם היום יש לו יומולדת ועשינו לו תהילת הפתעה קטנה כשקמנו בבוקר.

הנסיכה שנוצרת כל דקה של תהילה, בטוחה שיש לה משפחה של מפורסמים. זו מבחינתה ה-תהילה שלה. כשהיא מצטלמת ועושה לנו פוזות, כולם אומרים לה: “איזו מתוקה” ו”איזו יפה” ואם זו לא תהילה עבור ילדה בת עשרה לשבע, מהי תהילה??

לאחר שצברתי רקורד המוערך באופן גס בדיוק ב5110 דקות של תהילה, (רק שלי, בלי הילדים) הגעתי לתובנה:

“15 דקות של תהילה” מקושרות הרבה פעמים לפליטי ריאלטי שרצים אחרי צלמי פפרצי ובין השקות כדי להאחז בזוהר ובהערצה המדומה עוד קצת לפני שהיא מדלגת למישהו אחר. אם תחשבו על זה עוד שניה, תבינו שבתוכנית המציאות של חיינו יש לא מעט דקות תהילה. כשהן מגיעות צריך כמו ילד שאוסף כמה שיותר סוכריות לקער את שתי הידיים ואולי גם את קדמת החולצה ולהכיל את כל האהבה שקיבלנו. אחר כך לאט לאט לתת לה לזלוג בין האצבעות ולאפשר לה להעלם בסבבה שלה. חשוב מאוד: לשמור את זכרון הטעם המתוק.
עד לפעם הבאה.

ש.ב:
1. עליכם לפשפש בזכרון ולמצוא לפחות אירוע אחד בו חוויתם תהילה.
2. העלו אותו על הכתב, מסגרו ותלו ליד המיטה
3. צודקים, הפרזתי. שכחו מסעיף 2.

כתיבת תגובה