בתחילת השבוע כבר הייתי בטוחה. כל הסימנים העידו על מה שהרגשתי כבר כמה ימים, ונאלצתי להכיר במציאות: אני בהריון….

בתחילת השבוע כבר הייתי בטוחה. כל הסימנים העידו על מה שהרגשתי כבר כמה ימים, ונאלצתי להכיר במציאות: אני בהריון.

אחרי שעברתי ארבעה וקצת כאלה הכרתי היטב את גופי במצב הזה. גם בהריונות הקודמים ידעתי עוד לפני שערכת הבדיקה ידעה, אבל להבדיל מבקודמים שבאו לי בגיל ובזמן הנכונים, הפעם שניה לפני 45, התיק הזה שנפל עלי הפך את חיי.

מה בן/ת זקונים עכשיו, כשכבר חמש שנים אני ישנה לילות שלמים? כשהטיאייג’רית עוד מעט מביאה לי נכדים?

במחשבה שנייה חשבתי שבעצם זה יכול להיות נחמד. לחבק פתאום תינוק קטן וחייכן, בעצם תינוקת, להניק אותה ולהרגיש שוב את החיבור החזק הזה, את הסימביוזה. להסניף את הריח המתוק שלה.

אלא שאז נזכרתי בריח הפליטות החמוצות, ואז נזכרתי בכתמי הפליטות על הבגדים, ואז נזכרתי בשני העיגולים החזיתיים הרטובים כשדווקא ביום של פגישה חשובה שכחת לשים את הפדים האלה בחזייה, ואז נזכרתי בחיתולים, ואז נזכרתי בחיתולים הצואים.

אבל איזה כיף זה חופשת לידה? בתי קפה ושוטטות עם עגלה (והעגלות של היום זה לא מה שהיה פעם. רוצה עגלת טורבו בסטייל כמו של סלבס!). זה בטח יצעיר אותי ויחזיר אלי משב נעורים רענן חשבתי.

“איזה רענן ואיזה נעלים?” צעק לי הגמד הרשע עם הקול של ההוא מ”היה היה” שחי לי על כתף שמאל. זקנה עם עגלה בגינה הציבורית, זה מה שאהיה אם להודות על האמת. מישהו שיטייל עם הכלב בטח ייגש ויציץ אל העגלה ויגיד: “איזו חמודה הנכדה שלך”. שימות.

אחרי שהוא ילך, אציץ אליה גם ואומר לעצמי שהיא באמת חמודה המתנה הזאת שקיבלתי באמצע החיים, ואיזה נס קרה לי, ואיזה מזל שיש הפתעות בחיים. אוציא אותה מהעגלה ואחבק אותה חזק והיא תחייך אלי את החיוך התמים הזה וכל העולם יסתובב סביבנו, וברקע ישמע השיר של דן תורן ויודית “בך לא נוגע”, ושתינו נביט זו בעיני זו בריכוז ונדע שזו אהבה. “הבל פיך התמים שקט ורוגע, שום דבר לא מפחיד, בך לא נוגע”….
(שריטה של תקליט)
הנסיכה בטח תקנא, התעצבתי לפתע. היא תכף כבר שמונה שנים התינוקת של הבית, זה עלול להיות משבר רציני עבורה שמקומה הנסיכי ילקח ממנה.

מצד שני זה יכול דווקא להעצים אותה. הגדולים יעזבו אותה קצת לנפשה, יפסיקו למשמש ולהציק לה כל הזמן וגם היא תוכל לקחת חסות על מישהו חלש ממנה.

מצד שלישי למה להתגרות בגורל? חשבתי. יש לי ארבעה ילדים בריאים. שני בנים, שתי בנות.למה להפר את האיזון? ומהיכן אני מגרילה עוד חדר?

בלילה נדדה שנתי. העלתי טיעונים לכאן ולכאן, הכנתי טבלאות וגרפים, הסרתי הגנות ונדרתי נדרים. כשהפציעה החמה כבר הייתי רגועה. ידעתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה,

ואז כשנכנסתי לעשות פיפי ראשון של בוקר גיליתי שאני לא בהריון

כתיבת תגובה