ב2002 כשיצאה בכורתי מתוכי, אור מיוחד, חשוב היה לי שגם השם שלה יהיה כזה. קראתי לה תהל….

ב2002 כשיצאה בכורתי מתוכי, אור מיוחד, חשוב היה לי שגם השם שלה יהיה כזה. קראתי לה תהל, אחרי ששמעתי את השם לראשונה זמן קצר לפני כן כשהכרתי את
Tahel Aisenberg

——
כשהייתי ילדה באר שבעית עם תלתלים לבנים ושם של בן, בכיתי לאמא שלי שרק לי אין שיר עם השם שלי.
כדי שארגיש כמו כולם היא מצאה לי את “שיר העבודה” של דודו זכאי
“כָּחֹל יָם הַמַּיִם,
נָאוָה יְרוּשָׁלַיִם
אוֹרִים הַשָּׁמַיִם
עַל נֶגֶב וְגָלִיל.
הַשֶּׁמֶשׁ אוֹרִי לָנוּ, אוֹרִי…”
לא יכולתי להמשיך להתלונן, אבל ביננו לא יצאתי ממש מבסוטה.

בכיתה ב’ נמאס לי אז החלפתי את השם שלי לאורלי. גם הארכתי את השיער והברשתי אותו (מה ששיווה לי מראה של אפריקאית לבקנית שיצא לה האפרו מכלל שליטה). בכיתה ט’ חזרתי לאורי ולתלתלים (חוץ מפן בפוני, כי פן בפוני היה מסט). עד היום הורים של חברי ילדות שלי מתבלבלים כשהם פוגשים אותי, אז הם פשוט מנשקים אותי ואומרים שבכלל לא השתנתי. (מה שנכון, נכון)

ממרום שנותי אני חושבת שעם כל הקושי שחוויתי, בסופו של דבר להיות הילדה עם שם של בן היחידה, הילדה הבלונדינית היחידה, הילדה להורים גרושים היחידה, הילדה עם משקפים היחידה והילדה הציירת היחידה, דווקא עשה לי טוב ולימד אותי שיחוד ואינדיבידואליזם הם כח וגאווה, ושהם מחזקים אותך עם יציאתך בבגרותך לעולם האמיתי.

כשנולדו לי הילדים רציתי שיגדלו להיות אנשים עם חשיבה עצמאית. שירשו לעצמם להיות מיוחדים מבלי לחשוש מהסביבה. שיפתחו את חזקותיהם מבלי להתחשב במה שיגידו עליהם. שידעו שג’ינג’ים הם נדירים וישימו קצוץ על מי ששר להם “ג’ינג’ים מסריחים בגשם”. שלא ינסו להיות כמו כולם כדי שימצאו את הדרך המדויקת ביותר עבור עצמם.

כמו כל שם מותג המבדל אותו ומציג ובונה אותו, הקפדתי בבחירת השמות שלהם. גם עיצבתי לכל ילד לוגו (סת—ם!).

(רגע של כנות: יותר חשוב מהיחוד, היה לסגור את עניין השם בעת הרישום בבית החולים, כי לשבת בתור במשרד הפנים? אני?? בשום אופן לא. אז בתור לפקידה עשינו “אאאאאלף….” ו”סטופ” ופתחנו את התנ”ך באות שיצאה והמילה הראשונה שהצבענו עליה בעיניים עצומות והייתה עם 3-4 אותיות נבחרה כשם.)

הילדים שלי באמת מיוחדים. גם בינהם אין דמיון. אני רוצה להאמין שהם שלמים עם מי שהם ואפילו מרוצים, ושהם עושים בחירות נכונות מבלי להכנע לסביבתם.

קראתי לבת שלי תהל ויצאה לי ילדה חושליקי אינדיבידואליסטית עם אמירה ברורה ובלתי מתפשרת. אממה, שלחתי אותה לבית ספר פתוח, מיוחד כזה, בו ילדים מיוחדים להורים אינדיבידואליסטים. בתחילת השנה הצטרפה לכיתה ילדה בשם תהילה. קלטתי את תהל מתבאסת בקטנה, ואז גילינו שגם היא מנגנת בכינור. בלאט! (לא “בלאט” כאילו מנגנת בסלואו-מושן, לא “בלאט” כאילו מנגנת בשקט, פשוט “בלאט!” כמו קללה ברוסית)
עוד לא ידענו מה צופן לה העתיד… (עכשיו פאוזה עם מוזיקה של בניית מתח)
השבוע קרה הנורא מכל. לכיתה הצטרפה עוד תהל.

השבוע הבת שלי קיבלה שם חדש. דומה לקודם, אבל עם משמעויות חדשות. מהשבוע קוראים לה תהל.ו

כתיבת תגובה