הבאתי לילדים גור חתולים. הרבה זמן הם רצו גור חתולים….

הבאתי לילדים גור חתולים.
הרבה זמן הם רצו גור חתולים.
יצאתי אמא טובה אבל ביננו מה שרציתי זה שיגדל להיות לוכד נחשים ידוע וגם שלילדים ולאבא שלהם יהיה תינוק כדי לשגע ושירדו ממני עם כל הלחצים להביא להם עוד אחד מבני אדם. בינתיים תוכנית ב’ עובדת.

כששואלים אותי (ושואלים אותי אחת לכמה ימים) מה הכי כדאי לגדל, אני מעדיפה כמובן כלב. ידידו הטוב של האדם. 
כששואלים אותי (ושואלים אותי אחת לכמה ימים) מה הכי כדאי להיות, אני עונה ללא ספק: חתול. ידידו הטוב של עצמו, ואם האדם רוצה להצטרף מוזמן אבל רק כשזה מתאים לחיה.

העולל נמצא כאן בסה”כ שבועיים וכבר הפך לעריץ השולט בכולנו ביד רמה.

הוא השתלט על קופסת האוכל הענקית של הכלבה ובאופן עקרוני הפך אותה לביתו השני. כשהכלבה הזקנה והאומללה מתקרבת לקופסה שלה, של האוכל שלה, כבר 8 שנים שלה, הוא נושף עליה ומתמלא גאווה כאילו הייתה גנב, בעצם רוצח שחדר לביתנו והוא גיבור העל שהציל את כולנו.

כל בוקר הוא עובר בין מיטה למיטה, מטפס סולמות, עובר בין קומות ועולה אחד אחד על פרצופי הילדים כדי להודיע להם שזהו משעמם לו והגיע הזמן לשחק.

אי אפשר להשאיר שום דבר עגול במקום חשוף יותר או פחות כי הוא בטוח שאלא כדורים שפיזרנו במיוחד עבורו ברחבי הבית כדי שיהיה לו מעניין במגרש המשחקים שבנו במיוחד עבורו איזה אדריכל וקבלן וכמה פועלים כבר לפני כעשר שנים.

כישרון מיוחד יש לו לרקוד סטפס על מקשי הלפטופ שלי. כשאני באמצע העבודה זה כל כך מעצבן שאחרי שני ניסיונות שכנוע בטוב ואחרי עוד שתי דחיפות עדינות, האמא האלימה הכבושה שבי יוצאת עליו והוא מועף בלי רחמים איזה עשרה מטרים ימינה. אל תדאגו הוא נופל על הרגליים.

הפספוס הזה מטפס על העץ שבכניסה לבית ושוכב שעות על ענף. רואים על הפרצוף שלו שהוא בטוח שהוא טיגריס בסוואנה. אין לו אפילו ספק קטן שאולי הוא גור של חתול זבל ארץ ישראלי מצוי מתורבת. שום ספק.

הוא חומק בשניה של חוסר תשומת לב למקרר, למדיח ולכל מגירה פתוחה. כבר פעמיים נשבעת, הייתי שניה מלהדיח אותו (לא בטעות) ולבדוק מה באמת הטבליות של פיניש יכולות לעשות.

האמת אני קצת מקנאה בו. באמת כיף להיות חתול. מסתובב לו כל היום על כדור הארץ שלו, מקבל את האוכל שלו בלי לנקוף טפר וישן איזה 32 שעות ביממה. אין לו מיסים לשלם, לא צריך לעמוד בפקקים בדרך לעבודה ואין לו שבועיים של מסיבות סיום של הכיתה ושל הגן ושל החוג ושל קבוצת הוואטסאפ של האמהות של החוג.

אומרים שחיות זה טוב לילדים, למערכת החיסונית, לבטחון העצמי, להתמודדות עם פרידות ועם מוות. ומה כשהם משתינים להם על הפוך? זה טוב לילדים? ומה עם זה שהם מחרבנים לטינאייג’רית בחדר? מי לדעתכם אוכל את כל החרא שלה בחצי שעה שאחרי התגלית הנוראה? החתול?? וכל השריטות על הפנים, וללכת לחסן? ולקנות אוכל לכלבה כדי שלחתול יהיה מה לאכול? מי? אהה?? נכון, דורון.

לפעמים אני שמחה שהילדים מכריחים אותו לשחק איתם גם כשהוא ממש לא רוצה, רבים עליו ומושכים אותו לארבעה כיוונים שונים, מקפלים לו את האוזניים כדי שיראה כמו קאובוי, מכניסים אותו מתחת לשרפרף בצורת חזיר ונקרעים מצחוק שחזיר מרובע מפלסטיק מסתובב בבית, מדגדגים אותו בפופיק ומרימים אותו מהזנב. אומנם גם לו כבר פתחתי חסכון לפסיכולוג, אבל קצת פרופורציות על החיים לא יזיקו לו כבר בגילו.

כתיבת תגובה