הבטחות צריך לקיים. אמרו את זה לנו ואנחנו אומרים את זה לילדים שלנו….

הבטחות צריך לקיים.

אמרו את זה לנו ואנחנו אומרים את זה לילדים שלנו.

מהר מאוד כמונו הם מבינים שזה לא טריוויאלי.

זה מתחיל עוד לפני שהם יודעים לדבר. בבוקר בפעוטון כשהם נפרדים, הם בוכים ונצמדים, הן מחבקות, מרגיעות ומבטיחות: “עוד מעט אמא חוזרת!”, ואז עוברות איזה אלף שנים עד שהן שבות. שלא יבכו שוב מחר?

אנחנו אומרים בקול רם ומבטיחים בשמם “פעם אחרונה ו-די”. מהר מאוד הם קולטים כמונו שאחרי כל פעם אחרונה ודי יש עוד פעם אחרונה ודי.

זה ממשיך בתמונה של הצעת ההגשה על האריזה של המזון שהם אוכלים. נסו להזכר בפעם הראשונה שפתחתם אריזה של “כריות” (דגני בוקר עאלק). לא קיללתם כשראיתם את האובייקטים המצומקים והעלובים? ואחרי שנגסתם בחושניות בכרית אחת ובמקום שינזול ממנה נחשול גושני של נוגט מבריק ונימוח, מצאתם שם גוש של דבק מגע מיובש, לא רציתם למות? אני לא אשכח את היום הזה לעולם. התמלאתי יגון כה רב שהטבעתי את הכריות בחלב ואכלתי את כולן בלי להשאיר פירור. בכל זאת פחמימות..

הם שומעים את החזאי בסוף החדשות אומר שמחר ירד גשם. בבוקר אמא אומרת לאבא שילביש להם גופיה מתחת לחולצה. מעליה היא מוסיפה סוודר, צעיף ומעיל, ורצה אחריהם כי שכחו את הכפפות והכובע. בסוף היום חוזר הביתה רק חצי ילד כי החצי השני נמס בחמסין.

הם מקשיבים לרופא השיניים שאומר להם שזה לא יכאב.

הם מאמינים לנו כשאנחנו אומרים להם שאחרי שננוח קצת נתפנה לשחק איתם קלפים.

בגיל ההתבגרות הם חוטפים המון הבטחות לא מקוימות בהפוכה וישירות לפנים כמו: תכשירים שמבטיחים שיעלימו את החצ’קונים, פרסומות שמבטיחות להן להראות בג’ינס של חברה עם שם באנגלית כמו הדוגמנית השדופה הזאת, אהבות ראשונות שמבטיחות לתת את ליבן.

הם שומעים אותנו מבטיחים לעצמנו שנפסיק לעשן, שנתחיל מחר דיאטה, שמחרתיים נלך לחדר כושר.

אז גם הם מבטיחים
שמחר ילכו לישון מוקדם, שעוד רגע ילכו למקלחת, שתיכף יפנו את המדיח, שלא ירביצו יותר בחיים לאח שלהם, שלא ישכחו לצחצח שיניים, יסודי.

במצעד ההבטחות של כל הזמנים שהתקיים לאחרונה (לפני שעתיים ומחצה) ברדיו הלב הפרטי שלי, זכתה ה-הבטחה הקלסית והידועה, המביעה תקווה גדולה וחושפת כזב גדול עוד יותר:

“כשתגדל לא יהיו מלחמות”

אין פעם שאני שומעת את השיר הזה (מופיע בתגובה הראשונה) ולא דומעת. את הנכון- בוכה.

הביצוע הספציפי הזה עם הקמטים והקרחת והבוגרים והצעירים, ומנחי ערוץ הילדים, והאזרחים והחיילים והתינוק, פשוט ריסק אותי, אפילו טל מוסרי לא הוציא ממני טיפה של ציניות.

~~~
פינת השיווק: תודה רבה על השקעת הזמן ותשומת הלב. מקווה שנהניתם.
אחרי שהקדשתי שעות של מחקר בלהבין איך להוסיף סרטון מיוטיוב לפוסט באופן שישמור על הטקסט בעת שיתוף, אשמח מאוד אם תעזרו לי לפזר הבטחות.

כתיבת תגובה