היום לפני 14 שנים התחתנתי עם אהוב ליבי. אז וגם עכשיו….

היום לפני 14 שנים התחתנתי עם אהוב ליבי. אז וגם עכשיו.

זה אומר שכבר 14 שנים (ועוד כמה לפני), אני חולקת עם מישהו, ועוד עם בן, את חדר השינה שלי. זה לא קצת הזוי? יש לנו ארון בגדים משותף, יש לנו ארונית קטנה ליד המיטה לחפצים אישיים ולספרים. מה זה פה, הדסה נעורים??

שנים חלמתי וניג’סתי עד שאמא שלי השתכנעה ונפתרתי מאחותי. היו לי כמה שנים של לבדי בחדר משלי…. 

איך חלמתי על להרדם עם המוזיקה שלי, איך חלמתי על יקיצה טבעית בחדר פרטי מוגף תריסים. איך התעוררתי מהחלום הזה ממרפק שנתקע לי בפרצוף.

בשנים הראשונות, אני זוכרת, זה היה כיף. היה לנו כלל, ואף פעם לא הלכנו לישון כששני הגבות מופנים זה אל זה. גב מופנה אחד (קרי כפיות), סבבה. פנים אל פנים, הכי טוב. מחובקים כשאני שקועה בבית שחיו, שיא הרומנטיקה.

ואם מדברים על חיבוק ורומנטיקה אז ברור ששמיכה אחת, ענקית וזוגית ומחבקת.
לפני כמה שנים באיזה קיץ חם ודביק במיוחד, הבטנו אחד אל השני במבט מפוקח, קצת נבוך, עם עצב קטן בקצה, אבל עם אמת כנה ובהירה אחת: הלילה נפנה גבות, נהדק שמיכות דקות, נפרדות, ויהיה ולא יהיה לנו לילה טוב, כי אם חושלוקי ליל מנוחה.

פעם אנשים התאהבו כדי להביא לעולם ילדים, גידלו אותם כמה שנים ומתו, ואז הילדים שלהם בני ה14 התאהבו (או בכלל שודכו), ילדו ילדים, גידלו אותם קצת והלכו לעולמם.

יש מצב שנסחפנו עם תוחלת החיים הזאת. רופאי השיניים מנסים למצוא את הפתרונות שלהם לשיניים שלא הותאמו לכל כך הרבה שנים, ואנחנו מנסים לפצח את הזוגיות למרחקים ארוכים.
טיפוח הקשר, רענון השגרה, תקשורת פתוחה, הכל מקובל עלי ואפילו מוכיח את עצמו, אבל מה עם החדר האינטימי שלי?? אחרי יום ארוך ומיגע, לא מגיע לי להרדם בשקט בלי הנחירה הפתאומית, הבודדת והמבהילה הזאת שמעירה דווקא בשניה שנרדמתי? והוא מסכן, למה צריך להרדם עם הפרוז’קטור שמאיר לי את הספר?

דורדור, תעשה לי חדר!!

כתיבת תגובה