העולם שלנו מאוד מגוון, יש בו המון אנשים וצבעים. כל אדם הוא מארג נדיר ומורכב שאין שני לו

העולם שלנו מאוד מגוון, יש בו המון אנשים וצבעים. כל אדם הוא מארג נדיר ומורכב שאין שני לו. כל אחד הוא אינדיבידואל יחיד ומיוחד במינו, אבל בגדול העולם נחלק לשניים, לאלה שמטורפים על כוסברה ולאלא ששונאים.

העולם נחלק גם לאנשי יום ולאנשי לילה, ובעצם גם לאנשי חורף ולאנשי קיץ.

אם מדברים על חורף, אז העולם נחלק לכאלה שמתחילים את הקרמבו מהקצף ולאלה שמתחילים מהביסקויט.
ואם כבר מדברים על קיץ העולם נחלק לאוהבי ים מלוח ומנגד לאוהבי בריכה מלאה בכלור. מזל שדורדור ירושלמי ואני באר-שבעית, ואין לנו על מה לריב בקיץ.

עוד חלוקה מאוד ברורה היא לאלה שיש להם אינסטוש ולאלה שאין. אני נפלתי באינסטוש לפני כחודש, וטיפת הזמן שעוד נותרה לי מידי יום למנוחה ובהייה בחלל נשתתה לעד.

אלה שרק בפייסבוק נחלקים לאלה שמפרסמים תמונות של הילדים שלהם ולאלו שלא. בעקרון לא.

פעם העולם נחלק לאוהבי עופרה ולאוהבי ירדנה, אחר כך למעריצי תיסלם (אני! אני!) ולמעריצי בנזין, אח”כ לנינט VS שירי.

פעם כולם אכלו מה שיש. היום העולם נחלק לכאלה שאוכלים כמו פעם את מה שיש ולכאלה שמקפידים על תזונה מיוחדת: טבעונים, נטולי גלוטן, נטולי סוכר, פלאואיסטים, מנקי ניקויים באמצעות שייקים ירוקים, אוכלים לפי תורת הרמב”ם ועוד כל מיני.

אפרופו הפרעות אכילה, העולם נחלק לאלה שיכולים לאכול כל מה שבא להם (ימח שמם) ולאלה שבדיאטה.

אפרופו התמכרויות, העולם נחלק למעשנים ולשותים. רואים את זה בעיקר אצל צעירים.
כשמתבגרים ככה סביב משבר ה40, העולם נחלק למכורים נקיים שנגמלו מכל מידי דרעקעס ולכאלה שכנראה ישארו לעד מכורים.

אפרופו אפרופו, העולם נחלק לשניים, המחנה של אפרופו והמחנה של תפוצ’יפס. כשיש אפרופו אני מתה על אפרופו וכשיש תפוצ’יפס אני מאנשי התפוצ’יפס. לא בוחלת בכל אמצעי שיהרוס לי את הדיאטה.

העולם נחלק לאנשים שעושים ספורט (ימח שמם) ולאלה שרוצים לעשות ספורט (ואני לא מאמינה לכל אלה שיכתבו לי תכף בתגובות שממש לא בא להן ספורט. אולי אתן לא רוצות לעשות ספורט, אבל אתן רוצות לרצות לעשות ספורט)

העולם נחלק לאוהבי הודו ולשונאיה. אני מתגעגעת וחולמת עליה יום וליל, ובינתיים כדי להתגבר על הגעגוע אני שמה על כל מה שאני אוכלת כוסברה.

אוי, יש לי אחד חזק: העולם נחלק לאנשים שמתים על כרוב כבוש מקופסת שימורים ולאנשים שלא (שזה בעצם חלוקה לנשים ולגברים).

יש אנשים שעושים גדויילים (נו, אתם יודעים…מספר שתיים, קיבה, קקי) במקומות ציבוריים בלי עכבות ולמאופקים שמחכים לחזור הביתה.

יש כאלה שלא יודעים להתמודד עם עימותים ונמנעים מהם או נשברים מהם, ולכאלה שעימותים הם בקטנה בשבילם. לא ‘כפת להם לריב, וכשהם רבים הם לא מתרגשים ומתפייסים בקלות או שלא. זה בכלל לא מעסיק אותם. אם לא הבנתם, אני מקנאה בהם.

העולם נחלק לאנשים שיוצאים מהבית, נכנסים לאוטו ונוסעים לאן שהם צריכים ולעומתם לאנשים שיוצאים מהבית ונכנסים לאוטו, ויוצאים מהאוטו ונכנסים הביתה שוב כי שכחו משהו. (תופתעו לגלות לאיזו קבוצה אני שייכת)

השבוע הבנתי או הפנמתי (קיראו לי תמימה) שהעולם נחלק לכאלה שאשכרה הולכים למועדוני חשפניות ולזונות ומדברים על נשים כאילו שהן באמת חפץ ולכאלה כמו החברים שלי שבחיים לא (וכאן אני לא תמימה- אני בטוחה). אם בטעות, במקרה, יש לי כאן חבר שהוא מהחלק ההוא, יש לי אליך בקשה קטנה, אנפרד אותי.

~~~
התמונה הזאת שצולמה בערבה לפני כשבועיים זכתה אצלי באינסטוש עד היום להכי הרבה לבבות ובמקרה או שלא היא מתייחסת לחלוקת העולם לשניים, לדרום החם ולצפון הקר.

כתיבת תגובה