הרבה דברים מוזרים שאינם ניתנים להסבר קורים לנו כל הזמן. הם מעלים בנו שאלות, הם נותנים בנו אותות….

הרבה דברים מוזרים שאינם ניתנים להסבר קורים לנו כל הזמן. הם מעלים בנו שאלות, הם נותנים בנו אותות ולפעמים הם פשוט דורשים מאיתנו התעלמות והדחקה, אבל שרשרת האירועים הבלתי נתפסת שקרתה במשפחתי היום היא פשוט איך לומר… בלתי נתפסת.

זה התחיל בבוקר. תוך חצי שעה בלבד הגעתי לת”א, שזה הזוי. הייתי מבסוטה למרות שידעתי שמרגע שנכנסתי לכרך הגדול יש לי עוד חצי שעה מינימום למנאייק.

בעליה לוולפסון טלפון. הסנדביץ’. “אמא, נקרע לי הכפכף!” 
מהדורה 7, זהה לקודמותיה הלכה לעולמה בדיוק באותו אופן בו מסרו נשמתן לבורא אחיותיה. בקרע אכזרי וקשה לצפייה בין האצבע הדובה לאצבע המורה (שברגל היא בכלל לא מורה, איזה קשקוש).
לטענת בני אין צורך לרכוש ולנעול נעלים שונות מגן טרום טרום חובה ועד כיתה ה’. אם חברת נעלי הפולימר המוקצף שומרת אמונים לעקבי ילד העיקבי (שזו דרך חיובית להגיד מקובע), לשם מה לנסות משהו חדש? לשם מה לגוון בחיים? תנו לו את המוכר והידוע. זה נותן בטחון ויציבות, בייחוד בהתחשב בשינוי המידות שמפתיע בכל שנה מחדש ומערער לרגע.

אז התקשרתי לאבא כדי שיביא לילד נעלים. אז האבא שאל בוואטאפ המשפחתי אם מישהו צריך עוד משהו מהבית. אז הגדולה צעקה: “כן, שכחתי את הכינור”. אז האבא הביא גם את הכינור. אז הילד החליף נעלים ונרגע ואז הגדולה הגיחה מן החצר, רצה באפקט סלואאווו מוואאוושששןןן לללעעבבררר אאבביייהה ווובבדדררךך תתווךךך ככדדדייי האאפפפקקטטט נננקקררעע ללהה ההככפפככףףף,,,,עעששההה ששתתתייי סססלללטטטווותתת בבאוווייררר, ואז למעלה נגמר האפקט ובום הוא צנח ליד האבא. אמיתי, באדוני אמיתי.

מזל שבדיוק היה לו כפכף שמאלי תקין אחד ביד ומזל שבבית הספר שלנו יש ילדים הרבה יותר מוזרים מילדה שהולכת במשך יום שלם עם כפכף אחד כתום ואחד כחול.

אם חשבתם שבזאת הסתיימו אירועי היום ההזויים, אתם חולמים. שעה לאחר מכן בדרכי להכנס ברגל ימין להרצאה שנתתי, שמעתי והרגשתי את מה שידעתי שאני שומעת ומרגישה ולא האמנתי שאני שומעת ומרגישה, אז השפלתי מבטי, ומה שראו עיני במרחק של כ170 ס”מ מתחתי (אם להוסיף את העקבים ולהחסיר את ההרכנה ולהוסיף את הפוני) היה רצועת סנדל אופנתי קרועה. באלוהים. לא צוחקת. לא.

אם אספר לכם שבצהרים נקרעה רצועה גם בנעל השניה זה כבר ישמע מוגזם ויחבל באמינות של הסיפור, אז לא אספר את זה למרות שבחיי זה קרה והיא נקרעה.
אני נשבעת שזה סיפור אמיתי, נשבעת שזה קרה היום. באמא שלי, באלוהים, בישו, במרקורי בנסיגה.

האם תוכלו המונים חכמים שלי להסביר לי מה קרה כאן? איזה סימן קיבלתי? מה אני צריכה לעשות או לא לעשות? אני פונה אל הלב שלכם, עזרו לי למצוא מנוחה ותשובה לסימן השאלה הגדול שמלווה אותי מאז שעות הבוקר.

כתיבת תגובה