השבוע התקיים שוב איזה מרתון ושוב הייתי הבן אדם היחידי שאני מכירה שלא השתתף בו ולא העלה לפייסבוק תמונות….

השבוע התקיים שוב איזה מרתון ושוב הייתי הבן אדם היחידי שאני מכירה שלא השתתף בו ולא העלה לפייסבוק תמונות של עצמו גאה ושטוף אדרנלין.

כולם רצים בזמן האחרון, בעיקר אלה שהגיעו לגיל 40. קבוצות ריצה, בגדי ריצה, מד דופק, חצי מרתון, מרתון שלם.

לאן כולכם רצים?? לא שמתם לב שבסוף אחרי כל המאמץ והזיעה אתם מגיעים שוב הביתה? 

אני בלי כל ההילה הזאת רצה כל היום.

בבוקר אני קופצת מהר מהמיטה ורצה מהר לפני שכולם יתעוררו כדי לפשתן, לצחצח שיניים ולטפח מעט את עורי לבל יתקמט עוד. אם לא אזדרז, תיסגר דלת ההזדמנויות, הפקק בכניסה לחדר האמבטיה יתארך ובסופו תינעל שם הטינאייג’רית. אני רצה מהחדר של הקטנים למטבח 10 פעמים ומהמקלחת לסלון עוד 5. יש סדרת ספרינטים חוזרים קבועה, הלוך ושוב מהמגירה של שקיות האוכל למקרר. כשכולנו כבר באוטו (מזל שנזכרתי) אני רצה ברגע האחרון מהר הביתה כדי לקחת את האוכל שלי או לזרוק עלי תכשיט או שניים.

אח”כ אני רצה בין כיתה ז’ לכיתה ה’ לכיתה ג’ לגן (אצלינו הוא בתוך ביה”ס), וחוזרת לכיתה ג’ כי הבטחתי וחוזרת בריצה (כבר מתחילה לאחר לפגישה) לגן כי לא נישקתי. משם רצה לאוטו שהחנתי בתיז אל לוך כי שכחתי לזמן חניה טובה כשהגענו. (לא לפני שרצתי למזכירות לשלם על הטיול השנתי שמתקיים מחר)

שעה בפקקים אני נחה, אבל אז המחשבות רצות והן גם שלי, אז זה גם נחשב. מהחניה אני רצה למשרד. בעבודה אני עושה מדרגות כל היום, בריצה. בצהרים אני רצה מהר לקנות מיץ בריאות וסלט עם רוטב בצד, ואוכלת מהר תוך כדי ריצה חזרה למשרד, כי יש לי מלא משימות שלא סיימתי מהבוקר וכבר נוספו לי עוד 70 מיילים ועוד פגישה ועוד ראיון וגם שיחת מוטיבציה עם עובדת שהחתול שלה התאבד.

לקראת שש אני רצה לאוטו כי כבר הגזמתי ובבית כבר מחכים. אני מגיעה הביתה ועל העקבים מתחילה להתרוצץ בין המטבח לאמבטיות. בדרך מעיפה מעלי נעל אחת בסיבוב, היא נוחתת דווקא קרוב למקום שלה. אוספת ציורים, לגו וברבי ומרכזת על השידה בתקווה שיגיעו ליעדן בהזדמנות. אחרי כמה דקות, אני עוברת שוב ליד החדר שלי (בריצה, ברור שבריצה) ובועטת את הנעל השניה באויר. היא נוחתת לי בול על הכרית. חרה קארמה. מחליפה כרית עם דורדור.

אני רצה למקלחת ואז לנשק בין המיטות ומשם רצה לישיבת ועד בביה”ס, ואז מגלה שאיחרתי. בדיוק ביממה.

אתמול חיברתי לעצמי מד ריצה מיוחד שמופעל רק מעל 9 קמ”ש. מהרגע שקמתי מהמיטה ועד שחזרתי אליה אחרי חצות רצתי 19.47 ק”מ.

במרתון שלי הבגדים לא נושמים והנעלים לא מאוד נוחות. אין לי מספר וכמה שאני משתדלת אני אף פעם לא מגיעה במקום הראשון. במרתון שלי אף אחד לא מעלה אותי על שום פודיום ולא נותנים לי מדליה. אפילו לא מדלית השתתפות ממתכת זולה.

כתיבת תגובה