השבוע נכנסתי לסוכן הביטוח שלנו בלי לתאם פגישה מראש ודרשתי לעשות ביטוח מתנות….

השבוע נכנסתי לסוכן הביטוח שלנו בלי לתאם פגישה מראש ודרשתי לעשות ביטוח מתנות.

כשם שגיליתי לפני שנים שיש ביטוח כלבים, וחסכתי מאז אלפי אם לא עשרות אלפי שקלים על טיפולים וניתוחים, כך הנחתי שיש גם ביטוח כזה ושאף אחד פשוט לא סיפר לי עליו. דרשתי לקבל פיצוי על סעיף ההוצאות החמחמק והאכזרי הזה שבלי ששמנו לב תפח למימדים לא הגיוניים, ובנוסף גוזל משאבי נפש לא קטנים וים זמן מבוזבז.

הנפוצות ביותר הן המתנות לילדים מהגן/ כיתה. לא יקרות במיוחד אבל כשאתה נזכר שיש לכל אחד מהילדים שלך 40 ילדים בגן/כיתה, אתה שוקל ברצינות הגירה לארץ נורדית בה יש 17 ילדים בכיתה.

השיא הוא בשנות המצווה בהן כל ילדי הכיתה חוברים ועוקצים את ההורים באמצעות מהלך מתוחכם להלבנת הון שמבטיח שכל ילד יקבל במעקף ארוך טווח את הסכום שניסו לקבוע יחד הורי הכיתה, אבל בפועל הושפטו ע”י הילדים לתת יותר כי לא נעים, כפול מספר הילדים בכיתה. אם לא הבנתם, אתם מממנים (מילה עם שלושה מ’מים!) גם את הלכאורה מתנה של ילדי הכיתה לבנכם/ בתכם.

בקיץ מגיעה ה-עונה בה כל חתונה דורשת השקעה של חצי משכורת פלוס פתרון משוואה מסובכת עם חמישה נעלמים לפחות, הכוללת את אופי האולם/ גן האירועים כפול עלות מנה לחלק למספר האורחים כפול מספר הנפשות שכוללת משפחתך פחות 20% שלא יגיעו פלוס כמה כתוב בפנקס שהביאו לנו לחתונה מינוס כמה הבאנו לאחותם לבריתה.

יש מתנות לאירועים משפחתיים של הבן של הבת של הדודה של סבתא שלא ראית מאז ליל הסדר של 1995, אבל המתנות הכי מיותרות שמעצימות את האירוע הכי מיותר אליהן חייבים ללכת, הן המתנות לאירוע של הבן של מישהו מהעבודה שבחיים כמובן לא ראית וסביר שלא תראה שוב לעולם, וגם אם תראה לא תזהה, ומי בכלל רוצה לפגוש אותו??

יש מתנות לחגים שמצטרפות למלא ימי חופשה מהלימודים וגורמות לך לשקול ברצינות הגירה לארץ עם קריסטמס (שסנטה יביא את המתנות) והלואווין (שהשכנה הזקנה תחלק ממתקים או שתחטוף תעלולים)

יש עוד מתנות.. לחברות ולמורות ולגננות ולמארחת ולעובדים ועוד כמה שבטח שכחתי.

פעם בשנה (עבור כל אחד מהילדים שלכם) החוב נפרע ואתם מקבלים הביתה ערמה של פלסטיקים מסין שנשברו כבר במכולה בדרך לארץ, קופסאות ענקיות עם משחקים קטנים או תבניות ליציקת סבונים, או ערכת לעיצוב שמלה לבובה, וג’לים ודביקים שעושים כתמי עד על הספה.

אני אישית מחבבת מאוד את האמהות שיוזמות קנית מתנות משותפת, ביחוד כשהן לא אישית אני. הבעיה היחידה היא שבעקבות היוזמה נפתחת עוד קבוצת וואצאפ וזה עושה לי חשק להגר מן העולם.

הזמן המוקדש לרכישת מתנות הוא מבחינתי בזבוז גדול יותר מהעלות הכספית. לבזבז בוקר שישי שלם על סבב חנויות צעצועים? נו באמת. הרגע הקשה ביותר במשימה הוא בסוף. אחרי שסוף סוף בחרתי והצלחתי למצוא אפילו מתנות לבנים, ואחרי שעמדתי בתור, ואחרי ששילמתי, אני צריכה לחכות דקות ארוכות ולצפות במוכרת עוטפת בסבבה שלה את המתנות בפינת היצירה הטרפוייטית שהכינו לה כדי שתרגע קצת מהלקוחות המעצבנים ותשקע למדיטצית סרטים צבעוניים…

בחנויות בהן יש פינת עטיפה עצמונית אני בכלל נטרפת. כמות הניסיונות והעיטופים החוזרים של הקודמים לי בתור גורמת לי לאבד את זה. פעם כשאיזו עוטפת הסתובבה לעטוף את המתנה החמישית, הרמתי באטיות רבה את המספרים שהיו מונחות שם ועשיתי לה מלא חריצים קטנים (כאלה שידעתי שתשים לב אליהם רק בבית) בעטיפות של המתנות המוכנות שעמדו בצד בערימה.

מה שהכי גרוע בכל העניין הזה של המתנות, זה שלפחות ב50% מהמקרים מקבל המתנה לא ממש מרוצה (ואם זה ילד הוא בוכה וכועס ומרביץ לאח שלו שקיבל מתנה שווה יותר) ואז לסך המשאבים המושקעים ב”מבצע מתנה” יש להוסיף גם את מסע ההחלפות.

אני אומרת שבמקום לפזר מתנות נחסוך את הכסף ונקנה כל אחד לעצמו את המתנות שלו. כולם יצאו סופר מרוצים ומורווחים. הוצאה על טבעת יהלום או טיסה לניו יורק תהיה פשוט משתלמת.

אם תהיתם מה נסגר אצל סוכן הביטוח (אני יודעת שלא תהיתם, אבל זה מתאים לי לסיום), אז הסוכן ניפנף אותי באלגנטיות, ונתן לי במתנה לוח שנה שולחני עם הלוגו שלו, לא לפני שמכר לי עוד ביטוח. הפעם בריאות הוליסטית.

כתיבת תגובה