יום אחד גם אני אעבור מבית גדול לחדר וחצי. זו מחשבה קצת מפחידה. יהיה לו שם שיווקי כזה כמו “מגדלים בלב” או “אחוזת הגנים”

יום אחד גם אני אעבור מבית גדול לחדר וחצי. זו מחשבה קצת מפחידה.
יהיה לו שם שיווקי כזה כמו “מגדלים בלב” או “אחוזת הגנים”, אבל הוא עדיין יהיה חדר וחצי.

יום אחד אצמצם תשעה ארונות לשלושה, וחמישים ושישה מדפים למקס’ עשרה.
אעיף חצי מהבגדים שלי. אפרד מכל מה שלא לבשתי בחודשיים האחרונים. אשאיר שבעה זוגות תחתונים כי פעם בשבוע אעשה כביסה אז זה מספיק. אולי ליתר בטחון ארבעה שחורים, ארבעה לבנים ושלושה בצבע גוף. במילא זה לא תופס הרבה מקום.

אאלץ להיפרד מכל הפתקים והמזכרות שכתבו לי בבית הספר, מספרי הזכרונות ומה”מושמושים” מהצופים.
אזרוק את כל המכתבים שהתכתבתי עם כל מיני ילדים שפגשתי בפסטיבל ערד או במעריב לנוער.

אעיף חצי מהסכו”ם, חצי מהכוסות וחצי מהצלחות, אפילו שלושת רבעי מהן.
אזרוק כותש שום אחד, כי תמיד הרי ידעתי שלא באמת צריך שניים.
אזרוק גם קולפן אחד, כי תמיד הרי ידעתי שלא באמת צריך שניים.

אמסור את כל כוסות היין שעומדות חגיגיות וסבלניות בארון למעלה, מחכות שפתאום יבואו כל החברים ושפתאום נפתח בקבוק יין ששוכב בארון כבר מלא זמן ומחכה שפתאום יבואו כל חברים. אמסור את כל בקבוקי היין. אם יבואו חברים לבקר בחדר וחצי החדש ארד למכולת ואקנה יין אחד. זה יספיק.

את הצמחים שאני הכי אוהבת בגינה אשריש ואשתול בשמונה עציצים. מגינת התבלינים הענקית אדגום כמה ואעביר לאדנית קטנה ואשים אותה על אדן החלון במטבחון שתעשה לי ריח נעים. אם לא יהיה לי אדן חלון במטבח אז על אדן חלון חדר השינה.

את כל האלבומים והקלסרים עם הציורים של הילדים אציע להם לקחת, ואחרי שיגלגלו לי עיניים אסרוק את כל התמונות והדפים (יהיה לי הרבה זמן לעשות את זה) ואחר כך אניח אותם בעדינות בערימה ליד הפח ברחוב.

כשאעבור לחדר וחצי אבדוק מה יש לי שהוא רק ליתר בטחון והאם זה באמת נותן לי בטחון, זה שיש לי מלא דברים רק ליתר בטחון.

יום אחד אעבור מבית גדול לחדר וחצי והמרחב המצומצם יכתיב לי צניעות. זו מחשבה נעימה.

אפטר מכל חומרי הנקיון ואקנה בקבוק אחד של רב תכליתי. כמה כבר צריך בשביל חדר וחצי.

אחסל את כל השימורים ואת כל שקיות הפסטה ממבצעי השלוש ב10 וגם את כל הקטניות בקופסאות השקופות אבל האטומות. אם ארצה לבשל לי על הכירה החשמלית הבודדת קינואה או מרק עדשים כתומים, ארד למכולת ואקנה שקית אחת. זה יספיק.

יום אחד גם אני אעבור לבית בובות. אהיה ברבי זקנה. זו מחשבה מצחיקה.
יום אחד הקירות יתקרבו אלי ואולי גם אני.

מחר בבוקר אני עולה לירושלים לעזור לאמא שלי במיון ובצמצום, בהשלכה ובאריזה.
נזרוק אוקיינוס דברים, נשליך שנים של חפצים ונפרד מדורות של זכרונות.
את הזוכים המאושרים נעטוף בעדינות בנייר אריזה רב שכבתי ונעביר איתה למשכנם המשותף האחרון.

כתיבת תגובה