יום האישה הבינלאומי: שלוש אפיזודות….

יום האישה הבינלאומי: שלוש אפיזודות

אפיזודה מס’ 1:
בערב יום האישה הבינלאומי הזמינה אותי חבורת נשים שאת חלקן אני לא מכירה ואת חלקן אני מכירה “שלום שלום” לאכול איתן סושי. מאז שעות הצהרים (כשחברותי לעבודה הזמינו לעצמן סושי בעודי לועסת שעועית סנפרוסט בנגיעות רוטב סויה במיקרו), פינטזתי על סלמון ואבוקדו מגולגלים באורז דביק ובאצה כהה בנגיעות ג’ינג’ר כבוש. נעניתי להצעה והצטרפתי.

סביב השולחן ישבנו ילדה בת 38,אני בת 44, ועוד ארבע בנות 48, 57, 66, ואחת שאני לא יודעת בדיוק אבל נושקת ל70.

המנות והמילים עברו מאישה לאישה לאישה. דיברנו גבוהה גבוהה על נושאים שברומו של עולם ובעיקר נמוכה נמוכה על נושאים שברומה של אישה והתגלגלנו מצחוק.

יצאתי עם מסקנה אחת חזקה מהערב הזה, אבל הוואסאבי עלה לי לראש ואיני זוכרת מה היא בדיוק הייתה.

אפיזודה מס’ 2:
יום למחרת הסושי, ביום האישה הבינלאומי עצמו, (שניסה ודי הצליח להסוות את עצמו השנה באמצע שבוע הסיוט הבינלאומי), נחגג בביה”ס “יום נשף”. הבנים (אלה שיצאו ללא תסבוכת מ”יום מגדר מפוזר” שחל יומיים קודם לכן) באו עם מכנסי ג’ינס או טרנינג וחולצה בצבע כלשהו. הבנות לעומתם הגיעו בשמלות של נסיכות, עם טבעות, שרשראות ונצנצים. הן התאפרו, הפעילו את אמותיהן שעיצבו את מחלפות ראשן ברוב פאר והדר. אם היה להן ציצי הן היו ודאי מרימות אותו בתוך חזיות פוש אפ, אולי שוברות צלע.

כשהצלחתי להימלט מהארמון ההומה בכי של נסיכה לא מרוצה ולהיכנס לאוטו בדרך לעבודה באה לי תובנה, אלא שאז נזכרתי שתכף מתחילה ועדה חשובה שאני מובילה ושאני צריכה להספיק להחליף איזו תמונה במצגת ולחבר את המחשב למסך והתובנה ברחה לה.

אפיזודה מס’ 3:
בנות הועד של כיתה ה’, שאין להן רגע דל התקשרו אלי לפני שבועיים ושאלו אם אוכל לנדב את ביתי לפעילות הכנת משלוחי מנות לצוות החינוכי. דימיינתי איך אצטרך למהר מהעבודה, ולהספיק לארגן מהר את כל הבית, ולהציע קפה ועוגה לאמהות שישבו בצד ויפטפטו בעודי מתרוצצת עם בנות הועד שאין להן רגע דל ומכינה עם הילדים אוזני המן ומאפים מלוחים ורוטב פסטו וממרח עגבניות מיובשות. דמיינתי איך אנקה אח”כ כל הערב את הבוץ שיהיה מרוח על כל הרצפה של הבית וגם על הריפוד של הספות ועל הפסנתר, ואמרתי: “אין בעיה. כמובן! בשמחה!”

בלילה שלפני יום האירוח, כשחזרתי מהסושי חלמתי שבנות הועד שוכחות להגיע ואני נשארת לבד עם כל הילדים והבצק והתנור ולא יודעת אפילו על כמה מעלות לכוון אותו.

בסוף היה ממש נחמד. כשהגעתי הביתה בנות הועד כבר היו שם עם כל המצרכים והמדבקות והצנצנות והצלופנים והפעילו כל כך יפה את הילדים, ולי נותר להתבונן בילדים החמודים ולוודא שהכלבים לא מנצלים את אחת ההזדמנויות בהן נפתח השער ובורחים לעולמים. (רוב) הבנים בנו אומגה מבית העץ. (רוב) הבנות ישבו סביב השולחן וקישטו את קופסאות המשלוחים. אחר כך (רוב) הבנים קפצו על הטרמפולינה ו(רוב) הבנות הכינו אוזני המן ומאפים מלוחים ועטפו בצלופנים וקשרו בסרטים.

במקלחת סיום יום האישה הבינלאומי הגעתי למסקנה מכוננת, אלא שאז נגמרו המים החמים, ויצאתי בחופזה, והמחשבה נשפכה בסיבובים לג’ורה, ונכנסתי למיטה קפואה אך שלווה ורגועה, כי ידעתי שמחר “יום פיג’מות”.

~~~
פינת ההפעלה לכבוד פורים מכיון שמזמן לא הצעתי כאן פעילות כשירות לקוראי, ומכיון שכפי שהבנתם המח שלי הפך עיסה בשבוע המגדר המפורפר הזה, מציעה לכם אתגר:
עזרו לי לשחזר את התובנות והמסקנות שלי מיום/ שבוע האישה הזה.

צילום: Yael Somekh שהיא גם יו”ר ועד כיתה מצטיינת וגם צלמת מחוננת.

כתיבת תגובה