יצאנו לפיקניק בין ערביים על הגבעה הירוקה שהוקמה לזכר החייל. אנחנו באים לשם מידי פעם כדי לראות שקיעה מעל שטיח הכרמים וכדי שהג’ינג’ים יוציאו קצת מרץ….

יצאנו לפיקניק בין ערביים על הגבעה הירוקה שהוקמה לזכר החייל. אנחנו באים לשם מידי פעם כדי לראות שקיעה מעל שטיח הכרמים וכדי שהג’ינג’ים יוציאו קצת מרץ.

באמצע שדרת דקלי הוושינגטוניה העצומים המובילה אל הגבעה, התחיל האוטו לצפצף והתריע שהמנוע רותח. עצרנו מיידית. דורדור הרים מכסה מנוע ועמוד עשן היתמר מעלה מעלה מעלה.

מיד נפתח חמ”ל, הוא על חילוץ הרכב, אני על חילוץ המשפחה, ילד אחד על המחצלת שתיים על האוכל ואחד פרזיט.
צעדנו עם כל המיטלטלין לעבר הגבעה והתישבנו בדיוק כשכדור הארץ הפקיר את נקודת השמש האחרונה והמשיך להסתובב בנונשלנטיות לעבר הלילה.

מחברת הגרירה מסרו שיגיעו גג תוך שעתיים, ואני הסברתי לילדים שתמיד אומרים את זה ליתר בטחון אבל באים תוך זמן קצר בהרבה.

כשסיימנו לאכול ולפני ששלחנו הודעה סופית לרועיקלה השכן המושיע שהוא יכול לצאת לעברנו, הלכתי כדי לספק סקרנותי לקצה הגבעה לראות מה מתארגן לו שם. מה פשר התאורה והרמקולים.
הברווזונים המגנטיים צעדו כמו תמיד בעקבותי.

למרגלות הגבעה פגשנו שלושה בחורים צעירים שבדיוק התחילו להדליק נרות שהונחו בתוך כוסות פלסטיק, הם נשמעו לחוצים ודיברו על זה שיש להם רק חצי שעה ועל זה שהגנרטור תקול ועל זה שאולי חסר לו דלק. כבר היה חשוך ולקח לי זמן לראות שמאות הנרות בתוך הכוסיות מציירות את הטקסט “דניאל, התנשאי לי”.

לפני שסיימתי לשאול “אתם צריכים עזרה?” הוגשו לנו מצתים ארוכי צואר והילדים התחילו להדליק את הנרות בשיטתיות ובמשימתיות מרשימה, תוך שהם יורים צרור שאלות על הצעת הנישואין של אבא, ואם אני מכירה אשה שהציעה הצעת נישואין לגבר ואם יש דבר כזה הצעת גירושין.

אני ניצלתי את ההזדמנות לעשות מחקר רוחבי מעמיק בקרב צעירים בין הגילאים 26 ל32. שאלתי אותם על אהבה, מערכות יחסים זוגיות והצעות נישואין. כשאמרו לי שזו הצעה אינטימית כי מדובר בזוג צנוע הבנתי שזה דור אחר זה, ואמרתי לכתום שכדאי שכבר ישתול מעכשיו מטע של כליל החורש בצורת “התנשאי לי?”, אבל בלי שם בחורה כמובן כי מי יודע כמה בחורות יהיו עד שיעלה עם האחת על כדור פורח ביום אביבי ויטיס אותה מעל הכתובת הפרחונית הורודה.

קצת לפני 21:00 התקשרו מחברת הגרירה ואמרו שחל עיכוב ושהגרר יגיע אחרי קצת יותר משעתיים.

קצת אחרי 21:00, ראינו צללית של זוג אוחז ידיים מגיעה והחברה תפסו כל אחד את מקומו. גם אנחנו זזנו הצידה והמתנו במתח.

הזוג צעד לאט קדימה ואני תהיתי מה עובר לילדים שלי בראש
הטינאייג’רית בטח חושבת מה יקרה אם היא תסרב
הסנדביץ’ בטח חושב שזה די מיותר כל קטע הזה, אבל גם קצת מרגש
הכתום בטח מחשב ברמת השקל כמה עלה המבצע הזה
והנסיכה שאלה אותי: “זהו? עכשיו הם מתחתנים?”

הם צעדו על שביל עלי הכותרת הלבנים שפוזרו על המדשאה מראש,
מאיר אריאל שר “לא יכול להוריד ממך את העיניים”,
הם הגיעו לקצה הגבעה כשהחברה’ מצלמים מכל הכיוונים,
הם נעמדו מול הכתובת הגדולה שבערה לאורך מטע הזיתים,
הוא כרע ברך, פתח קופסה והציע
היא שיחקה אותה מופתעת (אם להיות צינית) ורעדה מהתרגשות (אם לחוות את החוויה במלואה) ואמרה: “כן”

שם על הגבעה הירוקה המטופחת הזוג המתוק הזה החליט להקים משפחה ולהזדקן יחד ואני לא ידעתי אם הדמעות שהתגלגלו מעיני היו מהתרגשות או בגלל החייל המת שאם לא היה מת לא היה לזוג לוקיישן כזה רומנטי כרקע להצעה, או בגלל שיש על פי הסטטיסטיקות האחרונות סבירות של כ35% שהצעירים היפים והתמימים לא ישרדו את הקשר והסיפור יגמר עצוב, או בגלל שהרכב נדם והגרר לא מגיע וכבר לילה וכל תיקון של הג’יפ דורש שבירת תכניות חסכון של שנים, או בכלל בגלל משהו אחר.

כתיבת תגובה