יש מי שאוסף מיניאטורות של ברבורים מכל העולם, יש מי שיש לו אוסף פחיות או תקליטי ויניל או בולים. לי יש אוסף של שירים על נח….

יש מי שאוסף מיניאטורות של ברבורים מכל העולם, יש מי שיש לו אוסף פחיות או תקליטי ויניל או בולים.
לי יש אוסף של שירים על נח. נח מה תיבת נח, בחיי. נשבעת באלוהים!

זה לא אוסף כל כך נח, האוסף הזה שלי של שירי נח. אי אפשר לשמור אותו על מדף, אי אפשר לעשות איתו החלפות.

הוא גם מעיק האוסף הזה, כי הוא מזכיר לי את התקופה בה היינו תקועים על הר אררט בלי חשמל, ועם מלא קונסרבים וכולם חיו זה בישבנו של זה (וזה לא הכי נעים כשמדובר באריה או בממותה), וכל יום ה #יונה חזרה מהסיבוב שלה וסיפרה שיש מלא פגרים שם בחוץ, “מלא פגרים” היא אמרה.
אז נכון שמידי פעם נח אישר לנו לקפוץ לים ולעשות שנורקלינג, אז נכון שלפחות פעם בשבוע היו באים בסירות גומי זמרים מהשורה הראשונה ועושים לנו הופעות על הסיפון של התיבה, אבל האמינו לי שכל מה שרצינו זה הביתה. רצינו ללכת הביתה ולדפוק ארוחת שחיתות ואמבטית קצף מפנקת ולהתארגן על הבייבי בום הבא כי פרטיות איך לומר לא הייתה הצד החזק של התקופה הזאת בתיבה.

**

יש לי זוג יונים נקבות (ולפני שאתם מתווכחים איך אומרים, תבדקו באקדמיה ללשון העברית). ילד אחד קטן שגר לידנו במושב פעם נתן להן את שמותיהן: זאתי ובואי. אני מגדלת אותן על הגג בכלוב ענק שבנינו ממיטת תינוק ישנה ומרשת לולים חדשה.

פעם בשבוע, לפעמים אפילו פעם בחמישה ימים אני משחררת אותן לסיבוב. הן יוני טורבו אלה. הן עושות את כל הארץ בשעתיים מקס’ וחוזרות. לפעמים הן מתעכבות בקנים זרים אז אני קוראת להן “בואי! זאתי!”, ואם גם אז הן לא חוזרות אני שורקת להן (כי גידלנו אותן יחד עם הכלבים) ואז הן תמיד באות.
כשהן חוזרות אני תמיד שואלת אותן מה ראו, ואם יש עוד תקווה ו/או מקום לאופטימיות ואם אולי נולד איזה מישהו חזק וטוב ללכת אחריו. הן אף פעם לא מפרטות. בואי תמיד עושה פרצוף פוקר, מרימה את הכתפים ושומטת וזאתי תמיד עונה את אותה תשובה: “מבול! חושלוקי מבול!”

נולדתי כאן בעין הסערה, סביר שכאן גם אמות. כל שבוע אני יושבת בסלון או בגינה ומחכה שתביא לי כבר #עלה_של_זית#היונה הזאתי, או החברה שלה בואי.

בתמונות
Plexus A1 by Gabriel Dawe 2015

כתיבת תגובה