כל כך חיכינו לשלג. כל כך חיכינו להתחפש לשווייצרים ולדמיין ששווייץ זה כאן….

כל כך חיכינו לשלג.

כל כך חיכינו להתחפש לשווייצרים ולדמיין ששווייץ זה כאן.

כל כך רצינו לובן זך שיטהר לנו לכמה ימים את האוויר ואת האווירה.

כל כך חיכינו שבחדשות יתעדו את גן סאקר עם ילדים מתגלשים על שקיות זבל גדולות ויפסיקו לדבר על מירי רגב מדברת שטויות.

כל כך ציפינו לראות את צי המפלסות האימתני של עיריית ירושלים פורץ אל העיר בפעולה מבצעית, למרות שבתכלס כל ילד יודע שאלה שופלים צהובים.

כל כך רצינו להתגעגע לאירופה של פעם. כשמאפיה הייתה מאפיה ומשמעת הייתה משמעת.

כל כך רצינו לפנטז על איזו בירה אירופאית מגניבה בעתיד, יום אחד, אולי, פעם, כשכבר לא תהיה ברירה, כשיהיה לנו אומץ?

כל כך רצינו להתאחד שוב כל העם סביב נושא אחד, כי מזמן לא הייתה לנו מלחמה.

כל כך יחלנו להשכיח לזמן קצר את מצוקת הדיור ואת המינוס וההלוואות ואת כל הכסף שהרווחנו בעמל רב ושנפריש בסוף החודש למדינה.

כל כך רצינו לעלות לעיר הקודש ולחשוב איזה יופי כאן, במקום לתסרט איך מישהו דוקר אותנו לנגד עיני ילדינו ואיך ניראות הכותרות יום למחרת.

מה בסה”כ ביקשנו??
קורטוב נורמליות?
להיות בלי ולהרגיש עם?
לראות את דני רופ רווה קצת נחת?

מה בסה”כ רצינו??
איזו ידיעה על כוחות ההצלה שטיפסו על עץ אשוח חלקלק כדי לחלץ דביבון מצוי, ז’תומרת חתול זבל שהסתנוור מכל הבוהק הזה וקפא על מקומו בראש אזדרכת או פיקוס?
ו/או
איזה סיפור דרמטי על משפחה שנכלאה בישוב מבודד בשלג ללא חשמל, והמים קפאו להם בברזים והם בישלו קרח במשך ימים והסוף טוב והכל טוב (ואחרי שהכל נגמר הם פתחו בלוג היסטרי על מאכלי קרח גורמה שמוביל מאז טרנד עולמי)?

כל כך פינטזנו ושוב התאכזבנו,
כל מה שקרה הוא כביש חסום בגלל קרה.
עוד מעט יגיע האביב ואחריו הקיץ,
תיכף בטח יפלו כאן שוב טילים.

כתיבת תגובה