כל פסח מביא עמו את ריח פריחת ההדרים שמטריף את חושיי והרבה שאלות על חירות….

כל פסח מביא עמו את ריח פריחת ההדרים שמטריף את חושיי והרבה שאלות על חירות.

אבשלום קור טרם מצא מהי המילה שמשמעותה ההיפך מ”חופש”, אז החלטתי להרים את הכפפה ואחרי שעות של קריאת רשימה ביבליוגרפית ארוכה בספריה העירונית של רחובות, מצאתי אותה: “אחריות”. (ההוכחה לכך היא שגם למילה אחריות לא נמצא היפוך, כך שעל הדרך עשיתי כאן שידוך ונשאר לי רק עוד אחד לגן עדן)

אם אחריות היא ההפך מחופש, זה מוכיח את התחושה שלכולנו שאנחנו עבדים. קודם כל אנחנו חייבים לקחת אחריות, לעבוד ולפרנס את עצמינו ואת משפחתנו. אנחנו חייבים ללכת לישון בשעה סבירה כי צריך לקום מוקדם לעבודה ולארגן את הילדים ולהספיק לזרוק גם על עצמינו איזה בגד וכמה טיפות של או דה קולון. אנחנו חייבים לקחת אחריות על מה נכנס לנו לפה ולשמור על הבריאות ועל הגזרה כדי לא להתבאס על עצמנו, אנחנו חייבים לשמור אמונים לבן/ בת הזוג, אנחנו חייבים לנקות את הבית אחרי שהילדים הופכים אותו וגם לפני שהמנקה באה שלא תחשוב.., אנחנו חייבים ללכת לאספת הורים ואנחנו חייבים להתנדב לפחות פעם אחת בכל שנות החינוך של ילדינו לאיזה ועד כי לא נעים. אנחנו חייבים לקרוא לילד סיפור לפני השינה כי אחרת נצא מזניחים רגשית, אנחנו חייבים מידי פעם להיות לבד עם אחד הילדים כדי שלא כולם יצאו סנדביצ’ים מקופחים. אנחנו חייבים לקחת אחריות על הבריאות שלהם ועד גיל שנה ללכת איתם לסדרת בדיקות עיניים, שיניים ואוזנים.

חופשי זה לגמרי לבד, אז אנשים מצטרפים לקבוצות ולמסגרות שיקחו מהם קצת אחריות. הולכים לצופים, מצטרפים לקבוצת שומרי משקל וגם לקבוצת הליכה, לומדים את שיטת ימימה, חוזרים בתשובה, מחפשים זוגיות, מקימים משפחה, מצטרפים ל200000 קבוצות בפייסבוק.

כבר שנים שאני מפנטזת על חיים בכלא. לא צריך לקחת אחריות על כלום. יש חופש מבחירות כי את הכל בוחרים עבורך, לא צריך לקבל החלטות כי את כולן מחליטים בשבילך. בבוקר עובדים במה שמישהו אחר בחר ולא צריך להתלבט לגבי מעמד המשרה, שעות העבודה או השכר. בטח לא צריך להשקיע כדי לקבל קידום. אין כסף ואין קניונים. בוחרים לך את הבגדים, מבשלים בשבילך ומגישים לך בשעות קבועות מזון שמישהו אחר בחר. יש גם אחלה חוגים (נגרות ותיאטרון) וקבוצות תמיכה ופסיכולוגים והכל בחינם לכולם. לא חיים של חופש מדאגות? לא חיים של ההיפך מאחריות?

נראה לי שאני הולכת לשדוד איזו קשישה. כן. נראה לי רעיון מצוין. לגמרי. משתלם. השוד שיתוכנן בקפידה יתבצע קצת לפני ליל הסדר, חבל לבזבז את הזמן כאן בתוך השעבוד למסך ולפוסטים האלה שכפיתי על עצמי לכתוב כל סוף שבוע. אם לא יתפסו אותי אסגיר עצמי למשטרה. בדרך לתחנה אתרום את הסכום ששדדתי לנגן הרחוב שיושב מחוץ לקניון, אשאיר לעצמי איזה מאה שקלים. בהתחלה בטח יעצרו אותי למעצר לילה (שזה דווקא לא נראה לי כיף- ראיתי בסרטים), ותוך זמן קצר אעבור לכלא. על שוד זה יהיה קצר. זה טוב כניסיון. כשאצא לחופשי אקח אחריות על החיים שלי ואבחר חיים של חופש או של עבדות.

במחשבה שנייה בכלא אין ריח של פריחת הדרים באביב, אז אולי בעצם זה רעיון לא כל כך טוב. אם כן אז רק בכלא השרון.

כתיבת תגובה