כשהוא היה קטן הכתום רצה להתחפש לחייל.  אלמנטרי….

כשהוא היה קטן הכתום רצה להתחפש לחייל.
אלמנטרי.
קנינו לו תחפושת קומפלט עם מדים וכומתה, אבל גולת הכותרת הייתה הנשק שרכשנו. מן M16 ארוך ומפואר, והילד היה מאושר.

שנה אחרי זה הוא רצה להיות שוטר, אז מצאנו חולצה תכלת עם צווארון והיה כובע אמתי של שוטר שהיה של סבא שלו שהיה במשמר האזרחי, אבל עד שלא קנינו אקדח הוא לא נרגע.

“את לא רואה שהוא מנצל את פורים כדי שתקנו לו נשקים?” אמר לי הסנדביץ בכעס, ואני חייכתי.

בפורימים שאחרי הוא התחפש לצלף ורכשנו לו סנייפר
ואז לדרט’ ויידר עם חרב לייזר
וגם לקאובוי עם ריבולבר

בשנה שעברה הוא היה לוחם עוקץ. שכן מתוק אחד נתן לו כומתה עם פז”מ ורקורד מרשימים, ושכן מתוק אחר נתן לו דרגות רמות ביותר, אבל הM16 המקוצר היה הכי חשוב, אפילו יותר מאליאן הכלבה שהתחפשה לצידו לכלבת עוקץ למרות שהסיכוי שסבא של סבתא שלה עבר ליד רועה בלגית קטן עד פצפון.

“את לא רואה שהוא מנצל אתכם כל פורים כדי שתקנו לו איזה נשק חדש?” אמר לי שוב הסנדביץ בזעם מצטבר, ואני חייכתי.

השנה הוא התלבט ימים רבים. הוא הפך בנושא וחשב והתחבט ובסוף הכריז: “שליח פיצה!” הייתי כל כך מרוצה. סוף סוף משהו חיובי ופרודוקטיבי ונעים. משהו שאולי ישכיח ממני את המלחמה הבאה.
השגתי לו חולצת שליחות במידה הקטנה ביותר שיש למותג הפיצות הידוע, וגם מצחיה ופאוץ’ וקרטון משפחתי.

יום לפני פורים הוא הכריז שזה פאדיחה להתחפש לשליח פיצה ושבעצם הוא רוצה להתחפש לצייד. “יש לך מזל גדול שמצאתי בפוקס בארון חולצה אפורה מכופתרת מבד עבה שמעולם לא ראיתי לפני, וג’ינס מתאים בול ושיש לאבא מן כובע בוקרים מעור שמתאים לצייד וגם משקפת”. נסענו מהר לחנות הצעצועים ההומה כדי לקנות שוט גאן.

בלילה הכנתי את כל פרטי התחפושת על כסא במטבח. שיחכו לו בבוקר מקופלים ומסודרים יפה כיאה ליום החגיגי והמרגש בו הולכים מחופשים לבית הספר.

הוא קם מוקדם שלא כרגיל והתארגן במהירות לא אופיינית מבלי שנאיץ בו ורץ אל הדלת תוך שהוא צועק: “בי! זזתי!”
“מה ביי ומה זזתי?” שאלתי שניה לפני שהותיר אחריו רק עננה כתומה. “מה עם התחפושת?” המשכתי.
“אני אחראי על הסאונד בחדר חושך. במילא אף אחד לא יראה אותי. ביי” הסביר בענייניות קצרה והמשיך לרוץ אל הרחוב.

כתיבת תגובה