כשהייתי ילדה בבאר שבע של שנות ה70, השיער שלי היה כל כך לבן (ועוד בבאר-שבע של שנות ה70) שלא שמתי לב שאני מתולתלת….

כשהייתי ילדה בבאר שבע של שנות ה70, השיער שלי היה כל כך לבן (ועוד בבאר-שבע של שנות ה70) שלא שמתי לב שאני מתולתלת.

אחרי הבת מצווה התחלתי להקפיד בסיום החפיפה להדק בסיבוב את השיער לקרקפת. כשהייתי עסוקה הסתפקתי בהצמדת הפוני הצידה עם צרור סיכות שדפקתי לו בשורה כדי שיתעורר בבוקר ישר למסדר.

בשלב כלשהו קניתי פן ומברשת עגולה ובכל בוקר הייתי מחליקה ומעגלת את הפוני. בשילוב עם הקארה הנפוח דפקתי לוק של אייטיז שהתאים פיקס לריקודים שרקדתי עם Levana Alouche ודניאלה מול הקליפים של “וואם”.

עם השנים הבנתי את המשמעות העמוקה של להיות מקורזלת ואת מה שלעולם לא אהיה.

הבנתי לדוגמה שלעולם לא תהיה לי מברשת בתיק. מה זה יעזור? אם אפתח את החלון בנסיעה ויפרע שיערי, מה? אבריש אותו? חוץ מזה שאנחנו לא פותחות את החלון באוטו. גם לא בחניה ברברס.

הבנתי שלא משנה כמה קשים, מייגעים וכואבים יהיו ההריונות והלידות שלי, הכל מתגמד מול המתח המלווה את שנת החיים הראשונה של הילוד. יהיה או לא יהיה? זאת השאלה שמלווה בתפילות שיקח את הגנים של המשפחה שלו (אבל רק בעניין של החלק, כן?).

אצלי באופן ששובר כל סטטיסטיקה זה הצליח, ואף אחד מארבעת ילדי לא יצא מתולתל. יש ג׳ינג׳ים, יש בלונדינית, יש ברונטי, יש מופרעי קשב וריכוז (עם או בלי היפראקטיבות), יש מכורים למחשב, אבל הכל בגרסה החלקה. זה נח בחפיפה, זה נח בסידור השיער בבוקר. זה בעיקר נח כשצריך לטפל בכינים.

החלקות מרעננות את התסרוקת כמה פעמים ביום. הן מחליפות בקלות תספורת, מקצרות ומאריכות וצובעות במגוון צבעים. הן אומרות בטון זחוח שהן דווקא היו רוצות להיות מתולתלות. הלוו!! בייבי ליס זה לא תלתלים!

אם את, חלקה מתנשאת, מזלזלת בתחושותי וחושבת שהפרזתי עם הנושא הזה, נראה אותך מתמודדת עם הרעמה שלי בשיעור התעמלות או ריקוד. את, שבמחי מברשת מרימה זנב סוס מפואר שנשאר מתוח ומתנדנד מצד לצד לאורך כל השיעור ובסופו דוהרת לך באלגנטיות הביתה, לא תוכלי לעולם להזדהות עם התהליך שעובר עלינו.

שלב א- לפני השיעור: את צריכה לארגן את הקוקו, להרטיב את השיער, למרוח קרם, להבריש ולמתוח לקוקו בלי בלוטות, להדביק עם ג’ל מדולל במים במידה הנכונה כדי שלא תמצאי את עצמך אחרי כמה דקות עם קסדה יצוקה על הראש. לסיום לתקוע עשרות סיכות קטנות כדי שההישג שהגעת אליו יקובע ולא יזוז ממקומו.

שלב ב- במהלך השיעור: את מבינה מהר מאוד שהג’ל והקרם ועשרות הסיכות לא עזרו. הכל מתבלגן. את מנסה להשתלט על הפרא, מפזרת, עושה קוקו חדש, כלום, אבוד.

שלב ג- בסוף השיעור: השיער שלך חי חיים עצמאיים לכל הכיוונים, מלאי שוונצים ואת נראית כאילו זה עתה יצאת ממייבש הכביסה.

שלב ד- בחניה כשאת עומדת להכנס לאוטו עוצר אותך בחור צעיר+ חתיך. הוא מזדהה בתור המלהק של המחזמר “שיער- הדור הבא” ומזמין אותך לאודישנים.

היום אני כבר בוגרת ומזמן קיבלתי באהבה את הליפה, והנחתי לשיער שלי להיות מה שהוא בלי להתבייש, להסתתר או להתחפש למה שהוא לא. אני אורי ניר- וינטר ואני מתולתלת. אני קוראת לכל אחיותיי המתולתלות: שחררו! די להחלקות! יפניות לא תהיינה לעולם. היו גאות כי כמוני אתן הרי יודעות שביום חם כשאין בתיק קליפס או סיכה, והחלקות מחפשות עפרון, רק לנו יש את הפריבילגיה להרים את השיער ובשניה לגלג ולתקוע לקוקו שבלול מפואר בלי להיעזר בשום אביזר. כן, we can!

לסיכום וידוי:
את הפוסט הזה כתבתי כדי להשיג ארבעה דברים מחברותי למגזר.
1. את האיור המקסים הזה שאיירה במיוחד לפוסט נגה זמירהמוכ- מוכשרת.
2. חייבת המלצה לספר/ית אלוף בתלתלים באיזור רחובות או בתל אביב.
3. חייבת המלצה לקרם שיער שירענן ויחליף את זה שצמוד אלי כבר שנים ויצא לי מכל התלתלים.
4. שיתופים של מתולתלות מזדהות, או של שוויצריות רחמניות.

 — ‏עם ‏נגה זמיר‏.‏

כתיבת תגובה