כשעפים לך טילים מעל הראש, זה לא משנה שאת יודעת להיות רגועה מול הילדים….

כשעפים לך טילים מעל הראש, זה לא משנה שאת יודעת להיות רגועה מול הילדים. באמת רגועה, לא עושה את עצמך. זה לא משנה שאת יודעת שהממ”ד מגן עליכם ב100%. זה לא משנה שאת יודעת שסטטיסטית הסיכוי שתפגעי קטן מאוד. זה לא משנה שאת יודעת שסטטיסטית הסיכוי שתהיה מילה עם שלוש ט’ קטן הרבה יותר. זה לא משנה שבסה”כ די משעשעת אותך הסיטואציה בה כל הגברים השמנמנים והשעירים עושים ספלאש ברוורס מהבריכה עם הילדים על הידיים, ותוך 60 שניות דוחסים את הממ”ד בריחות של מרקחת זיעה כלור וקרם הגנה.
כי כשעפים לך טילים מעל הראש את מבינה שאת לא יודעת. את ממש לא יודעת מה יקרה היום בלילה. את לא יודעת מה יקרה מחר ב15:30, למרות שכתוב לך ביומן שיש לך פגישה חשובה. את לא באמת יודעת איך יראו החיים שלך בעוד חמש שנים. את מבינה שאת קובעת על הילדים שלך, אבל מישהו אחר קובע עליך. הוא חיבר לרמקולים רבי עוצמה את הספירה לאחור שתמיד מהדהדת הדהודים שקטים ומודחקים בין הבטן לסרעפת שלך, ועכשיו היא נשמעת בקולי קולות: “עוד 9 שנים וחמישה חודשים לגיוס של הג’ינג’י הקטן המתוק שעוד לא יודע את לוח הכפל.”

כתיבת תגובה