להיות צעירה אנרגטית בת 22 בהופעת רוק זה להיות צעירה אנרגטית בת 22 בהופעת רוק….

להיות צעירה אנרגטית בת 22 בהופעת רוק זה להיות צעירה אנרגטית בת 22 בהופעת רוק.
להיות אישה בת 40+ בהופעת רוק, זה לדמיין שאת צעירה אנרגטית בת 22. אבל איך תכנסי לדמיון אם בכל פעם שאת פוקחת עיניים לשניה, את רואה סביבך גברים קרחים עגלגלים או כסופי שיער ומלאי כרס, וממול זמר שבין כל ארבעה שירים נזכר איך היה פעם ברוקסן.

בני 22 בהופעה מרוכזים בעצמם ובמי שמחבק אותם על הדשא בפארק (או במי שחיבק איתם בהופעה הקודמת על הדשא בפארק לפני שבועיים).
בהופעות של בני 40+ יש לקיחת אחריות. לקהל חשוב שהלהקה תצא מרוצה. אם יש איזו תקלה קטנה בסאונד, הקהל מוחא מיד כפיים נורא חזק, כדי שהזמר לא ישים לב. אם חייבים לצאת לפני הסוף כי הבייביסיטר התקשרה שפרצה שריפה בבית, יוצאים נמוך, מאוד נמוך, אם מתאפשר בזחילה, כי לא נעים.
בסוף כל שיר לוקחי האחריות בדר”כ גם נובחים או שורקים כדי להגדיל את האפקט.
יש בינהם תמיד איזה אחד שמנהל תקשורת ישירה ובלתי אמצעית עם הזמר. הוא צועק הערות, מזמין שירים. אחוקים.

יש בנות שתמיד מתאהבות בגיטריסט שתמיד חושב שהוא נורא חתיך. הדלת הנטרקת באוטו אחרי ההופעה משכיחה בשניה את הרומן והן שותקות עד הבית כשלידן שותק ההייטקיסט.

יש את אלה שמתעסקים עם הטלפון.
או שהם מצלמים את כל ההופעה כי הם רגילים להתסכל על דברים דרך מסך, או שהם מתכתבים עם הילדים בקבוצה המשפחתית
אמא: ההופעה עוד לא התחילה, נגיע מאוחר. לכו לישון.
טינאייג’רית: טוב. חפרת.
סנדביץ’: מה טוב? תחזרו כבר!
סנדביץ’: אמא!!
סנדביץ’: אמממאאא!!!
סנדביץ’: נוווו!!!
סנדביץ’: אוףףף!!!!
סנדביץ’: תחזרו כבר!!!
סנדביץ’: פרצוף כועס, פרצוף כועס אחר, פרצוף כועס אחר. אדום.
אבא: עשיתם לי חור בראש! אתם מפריעים לראות את ההופעה!

בהופעות של בני 40+ יש את היושבים ויש את העומדים
יש את אלה שיושבים בשקט, בוהים בנקודה אחת. נראה שהם באו לנח קצת. הם קמים רק פעם אחת בכל ההופעה, כשהולכים הבייתה. עדיף לפני ההדרן כדי להימנע מהפקק ביציאה מהאולם.

בין היושבים יש את המתופפים על הברכיים עם האצבעות, יש עם כף יד במקצב פשוט ועקבי ויש את נגני הדרבוקה שכל כולם בתיפוף. רק קצת חבל שלא לפי הקצב. יש את אלא שרוקדים בישיבה. אני מתה על זה ושלא תגידו שלא שמעתם… אני מתכננת למסד את הסטייל הזה ולתת לו שם ולפתוח מועדונים לא רק בבית הלוחם, אלא גם בתל-אביב ובברלין עם ליינים מטורפים של ריקודי ישיבה. אני כבר רואה את הכתבות בעיתונים: “הטרנד שכבש את העולם!”.

גם בין העומדים יש מספר סגנונות:
יש את הגברים שרוקדים רק עם הראש. יש להם אחלה חוש קצב.
יש את שלושת החברות שקמו בשיר הראשון וכבר שעה וחצי קופצות ליד הבמה בצד שמאל.
יש אחת חננה עם משקפיים עבים שפתאום קמה, מורידה את הסוודר ונשארת רק עם גופיה ודופקת ריקודים סקסיים שבא למות.
יש את זאתי שמנסה לפתח לעצמה סגנון ריקוד. היא מסתכלת כל פעם על מישהי אחרת ומחכה את התנועות שלה, של רקדנית העל החננה היא לא מצליחה. לפעמים היא נתקעת, מסתבכת עם הגוף. נבוכה. מנסה שוב.
בסוף היא מבינה שעדיף לרקוד כמו המוזרה עם העיניים העצומות שמשתוללת משהו שלא קשור בכלל למוזיקה, אבל מבסוטה אש.

בסוף ההופעה הקהל שוב מתחלק לשתי קבוצות. אלה שמחכה להם בייביסיטר בבית ואלה שלא. אלה שנעקצו נורא עייפים ולא מתעכבים לסמול-טוק עם החברים בדרך לחניה. גם ככה ההופעה עלתה להם פי שתיים והמונה שלהם עדיין דופק.

כתיבת תגובה