לפני איזו חצי שנה סיפרתי לקרפלע חברתי שהצמד “Tears for fears” שב משנות ה80 ומגיע להופעה בארץ ואיך אני שמחה….

לפני איזו חצי שנה סיפרתי לקרפלע חברתי שהצמד “Tears for fears” שב משנות ה80 ומגיע להופעה בארץ ואיך אני שמחה, ולמרות שדורדור לא בעניין ברור שאלך להופעה.

להפתעתי השם אמר לה משהו: “רמי אוהב את הלהקה הזאת. קני גם לנו כרטיסים”.
“צמד, לא להקה.” אמרתי בנחישות.
“בסדר, קני!”. אמרה בפקודה

אז קניתי.

מאז אני מחכה לקיץ ומתפללת שלא תהיה מלחמה.

בתחילת השבוע מתקשרת קרפלע ואומרת לי בלי להתנצל שהם קיבלו הזמנה לחתונה שהם באמת חייבים ואפילו שמחים ללכת אליה ושהיא נופלת בול על ההופעה של הלהקה. שום “לא נעים לי”, שום מילה טובה שתיתן לי הרגשה שאני בעדיפות ראשונה פשוט היא חייבת לחתן שעשה לה פעם טובה גדולה, שום “אני אפצה אותך”.

“זה צמד, לא להקה!” אמרתי.

לפחות הציעה לפרסם ולמצוא אנשים נחמדים שישבו לידי בהופעה.

אמרתי לה שאני מעריכה את הרעיון, אבל אם לא תצליח למצוא באמת שאין לי בעיה ללכת לבד ולשבת ליד אנשים שאיני מכירה. אפילו סבבה, הרפתקה.

מדיבורית לדיבורית ניסחנו את ההודעה. ברמזור הראשון שלה היא כתבה, ברמזור הראשון שלי שלחתי לה תמונה כדי שתוסיף לפוסט, ברמזור השני שלה היא תייגה, בשני שלי עשיתי לה הגהה ובשלישי שלה היא לחצה “פרסם”.

לא עברה מאית השניה ואורי וקנין שהיה איתנו ב #צופים לפני מליון שנה הגיב “אני” עם שלושה סימני קריאה. צעקתי לו חזרה “כן, כן” והוספתי גם קריאה קריאה קריאה.

יום למחרת הוא כבר דיבר עם קרפלע והסתבר שהוא רוכש את שני הכרטיסים לו ולאורן בנימין שהיה גם הוא איתנו בגדוד שקד. הייתי מאושרת וקלטתי אותה בזווית הווצאפ מתחילה לקנא.

בינתיים במרחב הוירטואלי אפרת שהייתה שני גדודים מתחתינו התערבה בפוסט, אז קראנו לאחותה דפנה שהייתה איתנו בגדוד שתרגיע אותה את הקטנה. אביטל שהייתה המדריכה שלנו צצה והגיבה שגם היא רוצה לבא. מישהו קרא :”כיפאק!” וכולנו הגבנו “היי היי היי!”

השמועה פרסה כנפיים ועוד ועוד חברה מגדוד שקד ואח”כ גם מגדוד ימית ומגדוד שחף התחילו להגיב. תוך פחות מיממה מעל מאה אנשים משבט ניצני הנגב של לפני 25-30 שנה ועוד כמה עשרות מהנהגת דרום הגיעו אל הפוסט, התלהבו ורצו לבא איתנו להופעה. אחרי שנרכשו הכרטיסים האחרונים להופעה ונשארו רבים עצובים שרצו גם הם לבא, פתחנו חמ”ל כי צופה לא מפקיר צופה (!). פרסמנו בכל מיני קבוצות שאנחנו מחפשים כרטיסים, פנינו אל הלב של הישראלים וסיפרנו על ילדותנו המשותפת בבאר שבע, על ימי שלישי ושבת בהם איחרנו בכוונה למפקדים ועל יום ששי של נקיונות בשבט (אני הייתי באה רק אחרי שנגמר “חשיפה לצפון”). על פעולות וצ’יזבטים מפחידים בבית הקברות הנוצרי, על הצריף הירוק של שבט ניצני הנגב שנשרף, ועל רגעים שעיצבו את חיינו ושנצרנו ממחנות הקיץ, מהצופישירון, ממסע ההבטחה ומטקסי האש המפוארים.

אנשים טובים נענו לתחנונינו וכרטיסים מכל הארץ זרמו תוך שעות בודדות (אולי כי פנינו גם אל הכיס שלהם ורכשנו מאות כרטיסים במחירים מופקעים).

מסתבר שמישהי שהייתה איתנו רק עד קורס הדרכה עובדת במשרד יח”צ. היא יצרה קשר עם החברה שמפיקה את המופע. זו התלהבה מהסיפור והחליטה לתרום 218 כרטיסים לטובת המפגש ולא זאת אף זאת החליטה לספר למנהלי הצמד על ההתארגנות המופרחת של צופי שנות ה80 הישראלים. מסתבר שהצמד כל כך התרגש שבסוד גילו לנו שבסוף ההופעה הם מתכננים לשיר בעברית את שיר הצופים.

כך תוך פחות מארבע יממות במבצע חסר תקדים הצלחנו למלא שלושה רבעים מאולם נוקיה. אנשים הולכים להגיע עם חאקי חאקי עניבה, עם חולצות מודפסות בצבע ירוק בקבוק או אפרסק ששמרו למזכרת מכל מיני טיולים. אנשים מתכננים להביא סנדות ולהקים מגדלים עם כפיתות מרובעות וקשרי מוט מולבשים. הולך להיות גדול!!

חבל רק שקרפלע תפסיד את המגה מפגש הזה בגלל איזו חתונה. באמת מצער. לא נורא, אשלח לה תמונות.

2 thoughts on “לפני איזו חצי שנה סיפרתי לקרפלע חברתי שהצמד “Tears for fears” שב משנות ה80 ומגיע להופעה בארץ ואיך אני שמחה….”

  1. היי,
    איך שהוא הגעתי לפוסט הזה. אמנם לפני שנתיים אך נחמד היה להיזכר בשמות שציינת.

    1. רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך אסף. איזה כיף!

כתיבת תגובה