מאז שנכנסתי לראשונה כאמא צעירה בשער גן גוזל או פשוש או ראשן, חיכיתי לרגע הזה….

מאז שנכנסתי לראשונה כאמא צעירה בשער גן גוזל או פשוש או ראשן, חיכיתי לרגע הזה.

היום קרה סוף סוף האירוע לו פיללתי במשך שנים. הייתי רק במסיבת חנוכה אחת בבי”ס אחד שכללה את כל ארבעת ילדי בעת ובעונה אחת.

ארבעה הריונות זה לא פשוט, בטח לא ארבע לידות, ואחרי זה שנים של הנקה ולילות רצופים לא שינה, אבל אין כאן התלבטות, הקושי (אתגר, ברור שאתגר) הגדול שבהורות, הוא המסיבות בגני הילדים.

היו שנים שהשתתפתי בארבע מסיבות חנוכה עם ילדים זורחים באור אולטרה סגול, ארבעה אירועי יום המשפחה בריקודי זוגות עם גמדים מתחת למצנחים מתנפנפים, ארבע מסיבות סיום עם ילדים צייתנים שמקפידים על כל מילה ותנועה, והמון הורים מצלמים שלא יראו אף פעם את הסרטים וגם לא יזכרו מה בדיוק היה במסיבה, כי הם היו עסוקים בלצלם. אה, וכמובן ארבעה ימי הולדת עם המון סוכר וצבעי מאכל, שאיכשהו תמיד נגמרים בבכי.

המשותף מבחינתי לכל המסיבות הייתה התפילה החרישית שנשאתי בליבי לאורכה של כל אחת מהן: ” אלוהים, שתגמר כברררר!!”

האמת, אני יכולה להבין שיש כאלה שכן נהנים מהמסיבות האלה.

הגננות למשל, שסוף סוף יכולות לבא חגיגיות לעבודה ולעשות פן.

יש גם את האמהות האלה הטובות, שבאמת אוהבות את המסיבות בגן ובאמת נהנות ובאמת עושות לי עוד קצת רגשות אשם. נו בטח, הרי יש להן רק ילד אחד, או בן זקונים ושנים כבר לא היו במסיבה בגן, או שהן פשוט אמהות טובות שעושות לי עוד קצת רגשות אשם.

יש את ההורים הדרמטיים, שמכינים הצגה בהפתעה. נפגשים בערבים לחזרות, משקיעים, ובשיאו של הערב זוכים לתהילה, שמלווה אותם כשהם נכנסים למכולת עוד חודשים אחר כך.
(בגנים שאין הורים כאלה שולחים לכל הורים סרטון מיוטיוב להתאמן עליו בבית, ואז במסיבה ההורים מקפצים במבוכה מול הילדים פעורי העיניים, שמוטי הלסת וזבי החוטם, ואח”כ לפני השינה הם עושים לעצמם אוטוסוגסטיה “רק שלא יחזור אלי בחלום, רק שלא יחזור אלי בחלום..”)

והילדים, הם נהנים?
והמדריכה המוזיקלית שעושה איתם חזרות כבר חודש, חוץ מלתת הוראות ב”מדונה” שזה מגניב, היא נהנית?

שנה אחת עשיתי מעשה. הבנתי שזו שליחות, שאני חייבת את זה לאחי ההורים. התנדבתי לועד הגן עם חזון ברור- לחולל שינוי. המהלך היה מתוכנן בקפידה מתחילת השנה, אבל כדי שלא יעלו עלי עשיתי את זה באופן מדורג. לקראת חנוכה באתי עם רעיון מהפכני- לעשות לביבות עם סבא וסבתא. ביום המשפחה שיכנעתי את הועד (שמורכב מאימהות- זה היה קל) שצריך לעשות בונדינג עם אבא ולארגן אירוע אבות וילדים לטיפוח הגינה, את ימי ההולדת שיכנעתי את הגננת שיהיה הרבה יותר חינוכי וצנוע לעשות בלי הורים ובקבוצות של כל ילדי החודש. ככה גם חלקתי עם אמהות נוספות את משימות הכיבוד והעוגה והמשחק האקולוגי הממוחזר שמכינים במתנה לגן. (מה פתאום שילד יביא מתנה ביומולדת שלו, ועוד לְגן???). למסיבת הסיום בסוף השנה הגעתי מלאת אנרגיות ואפילו עם געגוע קטן.

החנוכה הזה קרה לי ללא ספק נס והוזמנתי למסיבת חנוכה אחת משותפת לכולם.
..אבל זה לא שתקעתי 3 סופגניות פחות.

כתיבת תגובה