משפחה של שלוש נשים היינו יושבות בסלון עם פומלה ענקית ו”אלף זמר ועוד זמר” ושרות….

משפחה של שלוש נשים היינו יושבות בסלון עם פומלה ענקית ו”אלף זמר ועוד זמר” ושרות. אמא קילפה ושלושתנו שרנו “התדעו את הצריף הרעוע”. שרנו “ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר” ובלענו שיר אחרי פלח. מלא צחקנו על אמא שלנו, על איך שהיא שרה.

בכיתה א’ עופר הבייביסיטר מהקומה הרביעית האחרונה, לימד אותנו מי זה מני בגר ושרתי את “זה היה ביתי” בלופ איזה 15 שנים.

אח”כ קיבלתי במתנה את התקליט הראשון שלי. החלפתי אותו בקסטה כדי שיהיה לי נוח לשים בטייפ דאבל- קסט שאיתו חלקתי את המיטה ולהשמיע אותו שוב ושוב קרוב לאוזן. “גלגל מסתובב” של שמוליק קראוס, היה אבן הפינה של מגדל הקסטות והתקליטים שלי.

שעות ישבתי עם דפי המילים של התקליטים ושרתי. אהבתי לנקות תקליטים. אהבתי להכניס אותם לשקית ואז לסובב ב90 מעלות ולהכניס לעטיפת הקרטון הריבועית כדי שלא יחליקו בטעות החוצה.

שעות הקלטתי שירים מהרדיו עד שיקיר אביב קטע כל שיר. עד היום יש שירים משנות השמונים שכשאני שרה אותם, לקראת הסוף אני ממשיכה בטבעיות לשיר הבא שגם הוא לא ממש מתחיל מההתחלה, כאילו זה רימיקס מוכר.

בכיתה ב’ שרתי עם Yonit Rosen בפסטיבל של בי”ס מעיין את השיר “ריח דבש וריח מנטה”. במקום הראשון זכו הבנות מכיתה ח’ ואנחנו הקטנות במקום השני. זה כמו היום שהבת שלי תגיע מקום שני בריצת 100 מטר אחרי הילדה האתיופית ארוכת הרגלים. זה נחשב מקום ראשון לא?

אחרי שנתיים זכיתי באמת במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים של באר- שבע והנגב. שוב יונית שרה איתי וגם דניאלה. הופענו באולם חן עם תאורה מסנוורת שחצצה ביננו לבין קהל אמיתי. זכינו בסט מגיני זיעה לידיים ולמצח, כמו של הטניסאי ביורן- בורג. זה היה אז שיא המודה. היינו מאושרות.

בכל חנוכה סבא שלי לקח אותנו לפסטיבל שירי הילדים בבנייני האומה בירושלים.
שרנו עם לילך גליקסמן את “פסטי” ועם ריקי גל את “אמת או חובה” למרות שהמילים קצת הביכו אותי. ראינו את זיקו גרציאני מנצח על עשרות חצוצרות ב”חורף” של גידי ואת להקת סקסטה ששרה איזה שיר שאני לא זוכרת, כי אותן אני זוכרת פשוט בזכות הסקסטה שהשפריצו.

התחלתי לחלום על במות גדולות וכשהגיעו מפיקי הפסטיבל לבחון ילדים מהדרום, התיצבתי ב”בית יציב” מאחורי בית הקברות הנוצרי כדי להפגין יכולותי. מהר מאוד הבנתי שקצת נסחפתי וחזרתי לשיר עם דניאלה ועם הגיטרה את “שיר אהבה בדואי”, עם פריטה ספרדית מסובכת, באירועים ובטקסים בביה”ס.

גם מול המדורה בטיולים של הצופים שרתי וניגנתי את “שיר אהבה בדואי” ומיד אח”כ העברתי את הגיטרה ל Alon Amano Campino , כי בסופו של דבר הבנתי שעדיף שכל אחד יעשה את מה שהוא טוב בו.

כשהנצו ניצני גיל ההתבגרות נהייתי מתוסלמת. חושלוקי מתוסלמת, עם פוסטרים וחולצות וסיכות והכל. כמה בכיתי אז כשהם התפרקו. כמה אני בוכה היום בכל פעם שדני בסן מקריין עוד פרסומת לנקניקיות. (אח שלו, חאליק..)

היום אני שרה במקלחת כשהמים מלווים אותי ועם המוזיקה מנקים מעלי את היום.
אני שרה באוטו עם הזמרת שמתערבבת איתי, ויש לי נגנים ואחלה עיבוד. לפעמים אני עושה קולות (או לפחות מנסה) ואני נשמעת לעצמי אחלה.

אני שרה עם הילדים שלי ולוקחת אותם להופעות. הם שרים את ג’ירפות והדג נחש בע”פ וגם את ביונסה ואת דפש מוד עם מילים שהם ממציאים. מלא הם צוחקים עלי, על איך שאני שרה.

לפני כשנתיים פגשתי עוד ילדה שהתסבכה עם השם שלה, שלהורים שלה לא היה אוטו ושנסעה יחפה באוטובוס וששרה את השירים שהייתי בטוחה שנכתבו בשבילי.

פתאום בגיל 40 מצאתי את ללי ברגר- ערב בנות שרותשפותחת לי בכל חודש סלון של נשים ששרות עם מלא פומלות וקאוות. (ועוגת שוקולד ובראוניז ופאי תפוחים ועוגיות שקדים לטבול בתה עם הנענע ותותים בעונה).
אני בטוחה שלמעלה שמוליק קראוס עף עלינו. גם אריק אם קם משנת הצהרים.

 

כתיבת תגובה