סוף סוף החופש!! היום סיימנו את החופש הגדול וחזרנו לשיגרה….

סוף סוף החופש

היום סיימנו את החופש הגדול וחזרנו לשיגרה.

בחופש הגדול של ילדותי שיחקנו “דגל” עד חצות עם הילדים של הבלוק ברחוב סיני בבאר שבע, ראינו שוב את ה”איים האבודים” והתרגשנו בכל פעם מחדש, נסעתי עם אחותי לשבועיים לסבא וסבתא בירושלים, הלכנו יחפים כל היום (וגם נסענו יחפים בקו 9 העירה), יצאנו למחנה קיץ של הצופים וחזרנו צרודים ומאושרים.

בתיכון כבר נסענו לפסטיבל ערד, ישנו בכניסות של בניינים בתוך שקי שינה, הצטופפנו בהופעות בבריכה, צעקנו לפורטיס שהוא משוגע והכרנו בחורים חמודים מעיר אחרת שאח”כ עוד התכתבנו איתם במשך שנים.

כיום, החופש הגדול שלי נראה אחרת.

ראשית הוא מתאפיין במאבק בתזונה לקויה ועלייה של קילו וחצי. לפחות.
כשלחמניות רכות מהמכולת מפיצות ריחן, כשהם עושים טוסט עם גבינה צהובה נמסה נוזלת לצדדים ונשרפת קלות בקצוות, כשהם דופקים קערת כריות בחלב, (שאמנם לא ממש דומה להצעת ההגשה שעל האריזה).. שלא אנשנש? שאתאפק? שלא אוכל את שאריות הארוחה שנותרה למרות שהזכרתי להם שוב שהם דור רביעי וצריכים לסיים את כל מה שבצלחת?

החופש הגדול כיום בשבילי, הוא למתוח את היצירתיות שלי למקומות תמוהים ומפתיעים, להמציא בכל יום פעילות אחה”צ שונה, ולאוורר אותם מהבוקר בבית, אחרת הגדולה שהכריזה סופית, אם כי לא רישמית על קפיצת ראש לעומק גיל ההתבגרות תסתובב לי בבית, סחור סחור ללא מטרה מוגדרת, עם הטלפון החדש שלה ותשמיע שוב את אותם שלושה שירים, תוך שהיא ממציאה להם מילים באנגלית שאותי לא לימדו בבית-ספר. אחרת הסדנביץ׳ עלול להתבלבל ולחשוב שאנחנו, היצורים שחיים ביקום המקביל משתתפים במשחק המחשב שבתוכו הוא חי, וישמיד אותנו בטעות. אחרת, הכתום האנרגטי, ישקע בתוך בור הבוץ שהוא בונה מהבוקר בגינה ולעולם לא נמצא אותו, או לחילופין ימצא איזמל ויפרק את מדרכת האקרשטיין ברחוב.

החופש הגדול כילדה גדולה היה ונשאר גם יום ההולדת שלי, אלא שאם בילדותי העסיק אותי מועדו המבאס של היום בו לא זוכים לחגיגה כיתתית, כיום אני עסוקה בלארגן את סדרת החגיגות של שני הג’ינג’ים שלי שבחרו להיוולד סביב התאריך שלי ממש, וכמו אריות להלחם על הכתר. בחודש אוגוסט אני פותחת חברת הפקה קטנה ומוציאה לפועל מסיבה של הכיתה, של הבנות מהכיתה, של הבנים מהכיתה, של החברים מביה”ס, של החברים מהמושב, משהו מצומצם רק של החברים הכי טובים, חגיגה במסעדה עם המשפחה הקרובה, חגיגה עם הצד של הדוסים, כדי שנעשה גם יומולדת כשר, הפתעת בוקר ביום ההולדת האמיתי וארוחה משפחתית באותו תאריך ממש. ממש מזל טוב!

*
פרץ הנוסטלגיה והגעגוע שהציף אותי הבוקר כשנכנסתי לבית הספר אחרי החופש הגדול וליווה אותי לאורך היום, הזכיר לי שעם כל הבגרות והאחריות שהשתלטה עלינו (מבלי שביקשנו) במהלך השנים, החיבור לילדות שלנו חזק ונוכח תמיד. אומנם גדלנו, התקמטנו, נעלמה לנו עצם הלסת, גדל+ נפל לנו התחת, קטנו+ נפלו לנו הציצים, יש קצת כולסטרול, כשאנחנו סותמים את האוזניים ועוצמים את העיניים אנחנו רוצים לאמא.

לסיכום: אילו היו חודשיים מהנים אך לא פשוטים, איזה מזל שהגיע החופש!

כתיבת תגובה