על ההופעה הזאת לא הנחתי שאכתוב. לא מתה על הזמרת, למרות שיש לה קול מיוחד ולמרות שהיא נראית לי בחורה מקסימה….

על ההופעה הזאת לא הנחתי שאכתוב. לא מתה על הזמרת, למרות שיש לה קול מיוחד ולמרות שהיא נראית לי בחורה מקסימה. הלכתי סתם כדי לפגוש את השכנים הנחמדים שלי, ולפרגן לחברה ששוב אירגנו הופעה של אומן מן השורה הראשונה אצלנו בבית התרבות בשכונה, ועוד ב40 ש”ח כולל בירה ראשונה(!)

בחוץ לפני שהתחילה ההופעה, ניגש אלי בחור חביב והציג את עצמו. סיפר שהוא חבר של יעל. “החבר הדביל ששקע בחול ושבעלך ה #נחמד בא לחלץ. לפני חודשיים, זוכרת?” אם אני זוכרת? בטח זוכרת! הוא אמנם חילץ, אבל מי הנחמדה שהפיקה את החילוץ בשלט רחוק מהמפקדה שלי לחדר המבצעים של יעל אל השטח באותו לילה בלי ירח?
“מאוד נחמד בעלך. ממש בחור נחמד. הבאתי לו בירות שוות לאות הוקרה, הוא לא בא?”
“לא” עניתי “הוא לא סובל את הזמרת. גם אני לא סובלת אותה האמת, סתם באתי לפרגן למארגנים”

כצפוי ה #הופעה הייתה לא מאוד מעניינית, וכצפוי הזמרת הייתה מקסימה וחייננית, כזאת שבא לך לשבת איתה לשיחת סלון.

כשהגיעה סוף ההופעה וכבר הסתיים ההדרן, ראיתי את הבחור החביב מהסמול טוק בהתחלה קם כשעל כתפו שמוטה ילדה כבת ארבע. הזמרת אמרה בחיוך: “אני רואה שהאחיינית שלי נרדמה וזה כנראה סימן שבאמת צריך להפרד. לילה טוב ותודה רבה, הייתם קהל מקסים”

ראיתי את הכאפה הימנית שלי מתקרבת שטוחה ומהירה (אבל באפקט של הילוך איטי) וטסה אל המצח שלי ודופקת אותו בחוזקה, ושמעתי את עצמי לוחשת את הלחש הכי חזק שלחשתי אי פעם…..”א-י-ז-ו פ-ד-י-ח-ה!!!”

ואז החוצה מן הכחול, הופיע לו הגמד הרשע על כתפי. כבר הרבה זמן לא ראיתי אותו וחשתי אפילו געגוע קל. הוא אמר לי בקול מרושע כמו של עוזר המפקד הקטן הזה מ”היֹה היָה”: “מותק, זה שסיממת אותי, ליתר דיוק זה שאת מסממת אותי כבר שנים לא הופך אותך למלאך. הגיע הזמן מותק שתכירי בצד הרע, המחוספס, והנבזי שלך. שמעת מותק?” העפתי אותו עם היד. חזר. “אז לכלכת על הזמרת. מה קרה מותק?? לכולם קורות פדיחות. זה הופך אותך ל #מכשפה? אז יגידו שאת מתנשאת? גסת רוח? אז מה?”
ואז בשניה משהו השתנה בי. החלטתי שהנה הגיע תורי. לא להתנצל, לא להצטער. ללכת משם מגעילה, זקופה וגאה.
בעוד כולם עזרו וערמו את הכסאות לשלשות מהודקות. דחפתי את הכסא שישבתי עליו. הוא נפל. לא הרמתי אותו. מגעילה. המשכתי ללכת לעבר הדלת חושבת על שנת היופי שלי. בכלל לא נחמדה.

ממש לפני היציאה פתאום נתקלו עיני בעיניה. בהירות ועמוקות. היא חייכה ישירות אלי, ומבטה ננעץ במבטי. היא הייתה כל כך נעימה ומלאת חן וכובשת. שפתי הקפוצות נרפו לחיוך רחב, ואמרתי לה: הייתה הופעה מקסימה. תודה.
והתחלתי לערום כסאות.

כתיבת תגובה