פעם שמעתי איזה זמר גדול מספר בראיון שהסיבה האמיתית לזה שהוא כותב, מלחין, מפיק, מתראיין ועולה על במה היא כדי….

פעם שמעתי איזה זמר גדול מספר בראיון שהסיבה האמיתית לזה שהוא כותב, מלחין, מפיק, מתראיין ועולה על במה היא כדי…


לקבל א-ה-ב-ה. (נקודה למי שניחש ושתיים למי שניסה ולא הצליח)

הבור המיועד אצלנו לאהבה לא מתמלא לעולם. אנחנו תמיד צריכים עוד ועוד ועוד. (מי שיגיד שזה לא נכון, אני חושדת בו שהוא שקרן ושיש לו חסך באהבת אם)

כבר מזמן באה לי התובנה שיום הולדת לא נועד על מנת לציין את הגיל. יום הולדת הוא יום שנועד לגרום לכל הסובבים את ילד או ילדת היומולדת (ולא משנה אם הם בני 8 או 60. ביומולדת הם תמיד ילדי היומולדת), לעצור רגע ולהיזכר שמזמן לא אמרו לו/ה שהם אוהבים ומעריכים אותו/ה.

כך ביום ההולדת גם הביישנים מקבלים את קדמת ומרכז הבמה וגם הציניקנים מסמיקים ולרגע מתרגשים מכל הברכות והאהבה שמופנית כלפיהם.

יש לאהבה אחות תאומה (לא זהה) שקוראים לה הערכה. לשתיהן יש אחות קטנה (בת זקונים) בשם התפעלות.

יום יום נוהגות שלוש האחיות (שלצורך הסיפור אקרא להן “האחיות אמזלג”) ללכת ברחוב, ולשרוק שירים בשלושה קולות. הן מתעלמות מכל העוברים והשבים, לא מגלות אמפטיה, לא מתייחסות לאף אחד, אפילו לא לקבצנים ולדרי הרחוב. זה לא כי הן קרות לב או נטולות רגש, אלא מפני שיש להן משימה והן ממוקדות מטרה. כשהן מגיעות לילד או לילדת יומולדת, הן מקיפות אותו ומתחילות למלא את הבור שלו. בהתחלה באיטיות ובמהלך היום בשטף מתגבר של אהבה, הערכה והתפעלות.

הן רגישות האחיות אמזלג. הן מעניקות לכל אחד בהתאם ליכולות ההכלה שלו. לפעמים אנשים חזקים הן מאתגרות במעט יותר מהנדרש.

יש כאלה שהבור שלהם דווקא לא במצב גרוע, כי הוא מוזן באופן תדיר. אלה נוטים לחשוב לפעמים שהוא ריק, אבל האחיות, הן יודעות לאבחן טוב יותר מילד/ת היומולדת מה הצורך שלו או שלה.

יש כאלה שלא יודעים להכיל את כל מה שהאחיות נותנות להם. זה בשבילם אימון טוב היומולדת הזה. בדר”כ הם משתפרים, ומשנה לשנה לומדים להגיד פשוט תודה ולקבל את הטוב הזה.

יש להן לאחיות את המיומנות והיכולת לשמור על המינון הנכון שימלא את בורות החוגגים כמעט עד הקצה, כמעט עד גלישה ולא טיפה יותר. אם יגלשו האהבה, ההערכה וההתפעלות, זה עלול לתעתע בחוגג, ולגרום לו להעריך לא נכון את מקומו וכוחו.

השבוע ביום ההולדת שלי ובימים שאחרי קיבלתי המון אהבה וגם הערכה רבה והתפעלות מכל עבר. בפייס, בוואטסאפים, ברחוב, במפגשים אישיים, בטלפונים. באיזשהו שלב זה הציף והתחיל לגלוש.

תושיה זה אני- את כל מה שגלש אספתי, הקפאתי בחנקן נוזלי, ואח”כ כתשתי את הכל לאבקת אמזלג מנצנצת ושמרתי כדי לפזר עליכם בחזרה.

אני יודעת שזו קלישאה ושזה נשמע לא אישי, אבל נשבעת שאני מודה לכל אחד ואחת על היחס והברכות שקיבלתי מכם, כל אחד במידה שהתאימה לו וכל אחת בסגנונה. טיפה לטיפה מלאתם את הבור שלי, לפחות לזמן מה.

תודה!

עכשיו לכו לילדים שלכם, ופזרו עליהם גם מעט אהבה הערכה והתפעלות. הם בטוח צריכים את זה.

כתיבת תגובה