פרק אחרון בטרילוגיית “היום לפני”. והיום… לפני 42 שנים, הגחתי לאוויר העולם….

פרק אחרון בטרילוגיית “היום לפני”.
והיום… לפני 42 שנים, הגחתי לאוויר העולם.

להיות אישה בוגרת ובשלה בת 42 זה להרגיש לפעמים קצת בשלה מידי והבדיחה על הרקוב של הבננה שהוא בעצם דבש לא מצחיקה אותי בכלל!

להיות אישה מטופחת בת 42 זה לזהות בכל יום סימנים חדשים קטנים ומטרידים כמו קמט חדש, עוד ועוד שיערות לבנות, עור רופס העוטף צורות מוזרות שהתהוו מאז הקיץ הקודם באיזורים שונים בגוף. מזל שרובם מאחורה, אז אנחנו יכולות לעשות כאילו לא ראינו אותם (אבל רחמים על האזרחים התמימים בבריכה).

להיות אישה נאה בת 42, זה ללבוש חזייה רוב שעות היממה. אחרת את מרגישה כמו חברה בשבט נפולות השדיים שבחבל בומבליק שבצפון מזרח מוזמביק.

להיות אישה מנוסה בת 42 זה להיות יותר חכמה ומשכילה, אבל מה זה עוזר אם המח כבר לא מה שהיה ודימנציה קלה נותנת אותותיה הראשונים. רק אתמול עמדתי דקות ארוכות בחנות וניסיתי לחשב כמה זה 4X7. גם המוכרת שהייתה מבוגרת ממני באיזה עשור, חיפשה לשווא את המחשבון (לא זכרה היכן שמה אותו). מזל שנכנסה סטודנטית חריפת מח ופתרה לנו את המשוואה המסובכת.

להיות אישה חזקה בת 42 זה לרוץ. שלוש פעמים בשבוע לפחות. וזה לא שאת מגיעה לאנשהו בסוף, בדר”כ חזרה הביתה מקבוצת הריצה. מקסימום לקו הסיום של איזה מרתון שמתקיים באמצע החודש החם בשנה ולפחות שני אנשים מתייבשים בו.
ויש כמובן תמונה לפייסבוק שם בקו הסיום עם בגד הספורט המחטב, אבל עם חיוך קטן, כי חיוך רחב מבליט את הקמטוטים בצידי העיניים.

להיות אמא גנובה בת 42, זה להסתובב ללא תיק עם מגבונים וחיתולים. השילוב המושלם עם יכולתם של הילדים לחגור את עצמם באוטו, מאפשר פער זעום של חמש דקות מרגע ההחלטה הספונטנית לצאת מהבית ועד רגע התנעת האוטו. זו איכות חיים!

גם לצאת בערב בגיל 42 זה הרבה יותר קל. לא צריך להזמין בייביסיטרית לראיון אצל הילדים חודשיים מראש, ועוד פעם שתהיה בזמן אמבטיות כדי שיתרגלו ועוד שעה לפני הפעם הראשונה כדי לרכך את עזיבת ההורים.
פשוט מזמינים את זו שסיפרו עליה והיא במקרה גם פנויה וגרה הכי קרוב, והיא באה והם נשארים איתה. נשיקות. ביי.

להיות אישה חברותית בת 42 זה להיות מוקפת נשים מדהימות שלוקטו בקפידה לאורך השנים. לחלוק איתן, לבלות איתן, לשמוח ולבכות איתן.

לקום בבוקר טוב כאישה בת 42 זה להרגיש שהתבגרתי והשתבחתי ושהגיל עושה לי רק טוב.

לקום בבוקר רע כאישה בת 42 זה לקלוט שעוד רגע אני בת 50. איזה יאוש. עוד שניה אני מתה.

אם אתם שואלים אותי- אין, אין על גיל 42. זה אחלה גיל. עמלתי רבות כדי להגיע אליו, אני נהנית מכל רגע ובכל בוקר אני מברכת עליו. בא לי טוב, בדיוק באמצע, צעירה אך בוגרת. לא הייתי מחסירה אפילו יום אחד. לא הייתי מחליפה את הגיל הזה בעד שום הון שבעולם. טוב, אולי בעד סכום בן 5 ספרות, נו טוב- 4. יללא בתשלומים. בסדר, בלי ריבית.
סגרנו?

כתיבת תגובה