בכל ראש השנה היינו אחותי ואני נצמדות לרדיו טייפ דאבל-קאסט שתפס חצי מהמיטה שלי ומקשיבות לכל שעות המצעד העברי השנתי

בכל ראש השנה היינו אחותי ואני נצמדות לרדיו טייפ דאבל-קאסט שתפס חצי מהמיטה שלי ומקשיבות לכל שעות המצעד העברי השנתי. הקלטנו ראיונות וביצועים מיוחדים. כתבנו תוצאות במחברת. בדקנו אם יש התאמה בין הדרוגים ששלחנו כמה שבועות קודם לכן לבין התוצאות. שמחנו כשהזמרים והלהקות שאהבנו זכו בתואר זמר/ת או להקת השנה והתאכזבנו כשלא. הקשבנו בדריכות כשקראו את רשימת הזוכים בפרסים מקרב המדרגים. שנה אחת זכיתי בתקליט של אבי טולדנו.

שנת תשמ”ה (1985) הייתה שנה חזקה במיוחד כשלשיר השנה נבחר “מחכים למשיח” של שלום. אלון אולארצ’יק שחזר אז מחו”ל נבחר לזמר השנה ומאז הוא זוכה אצלי בתואר כמעט בכל שנה, ולהקת טנגו של מיקי שביב, ששרה “עיניים ירוקות” נבחרה ללהקת השנה.

בין 40 השירים המובילים היו גם:

“שירו של שפשף” של מאיר בנאי

“גידי” של שרון לפשיץ

“ילדותי השניה” של מתי כספי

“תן לזמן ללכת” של חיים משה

“תני לי יד” של בועז שרעבי

“היא הולכת בדרכים” של אלון אולארצ’יק

ו”אף אחד לא מזיל דמעה” של שמוליק צ’יזיק
**

השנה אחרי שאירחתי בגבורה בערב ראש השנה, ארזנו את האוהלים, המזרנים והשמיכות, קצת אוכל בצידנית וטאקי. נדחסנו היטב במקום שנשאר באוטו ונסענו לישון מתחת לשמי המדבר.

כשהגענו היה ברדיו את “אין לנו איביזה, אין הרבה בויזה…” הילדים הרימו ידיים ורקדו על המחצלת לצלילי בטן וסטטיק בעודי מנצלת את הזמן לבנאל סטטי.

מאוחר יותר סביב המדורה עשיתי להם את החידון “בואו נראה אם אתם מכירים את שירי פסיטבלי הילדים מפעם”. לשמחתי הם הכירו ושרו איתי את “הו מה יפים הלילות הקסומים” ואת “אמת או חובה” ואת, “אין לי כסף” ואת “שורום זורום זורום רים”, ולא אמרו לי אפילו פעם אחת “אמא את שוב מנדנדת!” (ונידנדתי)

יום למחרת בדרך הביתה עברנו כמו תמיד ליד ערד, אלא שהפעם נכנסנו ועשינו סיבוב בעיר. הראתי להם מתחת לאיזה בניין ישנו בזמן הפסטיבלים, והיכן המרכז המסחרי בו נהגנו לשבת על הרצפה ולאכול לחמניות מהסופר כשלידנו חברה גזעיים ישבו וניגנו בגיטרות שירים מסובכים של יוני רכטר. הראיתי להם היכן היה המתנ”ס בו ישבנו ליד הפסנתר כשצליל בירן ניגן ושרנו את כל המילים בע”פ, והיכן היה קולנוע אורון בו היו תמיד הופעות של מתי כספי ושל דני רובס ושל נחצ’ה עם כל מיני חבורות זמר. את הבריכה בה ראינו בכל שנה את #פורטיס וסחרוב לא מצאנו ולא ידעתי אם שכחתי היכן היא נמצאת, או שפשוט הרסו אותה אחרי האסון שהרס את כל הפסטיבל.

כשהמשכנו צפונה שמענו את תוצאות מצעד הפזמונים העברי לשנת תשע”ו (שלמי שלא יודע זה עכשיו) :

במקום הראשון “החיים שלנו תותים”

בשני “מתוקה מהחיים”

בשלישי “היא רק רוצה לרקוד”

ברביעי “סלסולים”

בחמישי כיביתי את הרדיו.

נשבעת באסי כהן שרציתי לבכות.

כתיבת תגובה