אמא שלי הפולניה כפרה עליה, עושה קוסקוס טעים בטירוף….

אמא שלי הפולניה כפרה עליה, עושה קוסקוס טעים בטירוף. הרבה מרוקאיות שיהיו בריאות היו מתות שיצא להן כזה קוסקוס.

אמא שלי שנולדה בסיביר הקפואה לפליטי שואה מכינה מרק קוסקוס חם ועשיר עם רסק וקינמון וכל הדברים הטובים. זה שדרוג רציני שעבר עליה בשנים האחרונות, כי כילדת מפתח הארוחה שחיכתה לי בבית בכל צהרים הייתה שקית של חמים וטעים זרוקה על השיש ולידה סיר קטן נקי ומכסה.

אמא שלי הנשמה, יש לה בעיית מידתיות של דור שני, והיא תמיד מכינה כמויות גדולות מידי.

השבוע כמו בכל פעם שהיא באה לאכול אצלנו היא הביאה איתה את האוכל, והפעם את קדירת הקוסקוס המעלפת הזאת שלה. וכשאני אומרת קדירה אני מתכוונת לקופסת פלסטיק ענקית עבור המרק ושתי שקיות מלאות קוסקוס צהוב דק דק דק.

הסנדביץ’ נכנס למטבח עצבני מרוב רעב, בדיוק כמו אבא שלו. הוא הניח קוסקוס בקערה, מעליה מסננת ומעליהם בזק תקרובת עשירה של כל מה שהיה בקופסת המרק. הנוזל הכתמתם החף מכל ירק טפטף לו למטה דרך החורים, ורק כשהפתיתים האווריריים שחו בים של מרק, הוא הפך את המסננת על כל תכולתה חזרה אל קופסת הפלסטיק הענקית ונעל אותה במקרר כדי שהירקות רחמנא ליצלן לא ינקמו ויתקפו.

הנסיכה ביקשה שאוציא את הפולקעס ואשטוף לה אותם ואניח בצלחת לבנה של נסיכות.

יום למחרת לקחתי לעבודה מנת כוס קוסקוס (שיהיה מדיד ומדויק לטובת האפליקציה של הדיאטה) עם מלא ירקות מעל וללא הרבה נוזל. מיינתי טוב כדי שלא תכנס לי חתיכת עוף, כי בכל זאת אני מוגדרת “צמחונית” כבר 36 שנה, או אולי “חצימחונית” כמו שקראתי פעם באיזה מאמר, או אולי “משחקת אותה צמחונית” כמו שהילדים אומרים לי בנימת תוכחה והסתלבטות.

אחרי הצהרים הכתום גילה באיחור שיש מרק קוסקוס במקרר, וארגן לעצמו קערה ענקית של מרק עם הכל, בלי שום סינון, כי הוא אוכל כמו גדולים והוא גאה בזה ואני מרוצה. אבל רק מרק, בלי קוסקוס..

בערב הטינאייג’רית סיננה לעצמה מרק במסננת עם חורים קטנטנים, שירווה רק במעט את הקוסקוס ושלא ישחה חלילה בים של מרק. בצלחת נפרדת היא הניחה את החומוסים שמיינה בקפידה כך שלא יגע בהם שום דבר בצבע ירוק.

ככה במשך איזה ארבעה ימים ירד בהדרגתיות מפלס הקוסקוס ומפלס המרק, עד שאת הסוף שהיה כבר קצת קשה להגדיר את מרכיביו אכל דורדור באיזה אחה”צ כשחזר מהעבודה אחרי ששוב שכח לאכול יום שלם ושוב לא הבנתי איך זה קורה לרזים האלה ימח שמם, שהם שוכחים לאכול יום שלם.

את הסחלה שנשאר בסוף חילקתי שווה בשווה בין חיות הבית ועמדתי מעל ראשן כדי לודא שהחזקים לא חוטפים לחלשים.

כששטפתי את הקופסה מעל הכיור חשבתי שבסה”כ אני מרוצה מהסינרגיה המשפחתית שלנו, המשמרת ואף מקבעת מסורות של דור שלישי ורביעי שהיו לבטח מעוררות גאווה בסבתא שלי שעשתה את היועך מיט לוקשען הכי טעים בעולם.

~~~
בתמונה: רפליקציה על גבול המדוייקת אני אומרת לכם, של עוגת היומולדת שהכנתי השבוע לרגל יומולדתה של הנסיכה. שלא תחשבו ששלי לא יצאה בול ככה. היא פשוט נאכלה במהירות שיא.
(בעיקר על ידי)

כתיבת תגובה